עע"מ 11641/04

תקציר

הערעור שנדון בפני בית המשפט עסק במקרה בו ערערו המערערים, אב ובתו, על חוקיות חיובי הארנונה שהוטלו על המחסן והמרתף שלהם בשנת 2001, וטענו כי חיובים אלה מהווים שינוי בשיטת החישוב לפי תקנות הסדרי משק המדינה. נכסי המערערת, הממוקמים במושב עשר במסגרת המועצה האזורית גדות, כללו מחסן ומרתף שלא חויבו במס עד שנת 2001, למרות שצו הארנונה משנת 1999 סיווג אותם כחייבים במס לשימוש עסקי או למגורים. המערערים הגישו עתירה מנהלית נגד צווי הארנונה של המשיב בשנים 1999-2003, אך בית המשפט לעניינים מנהליים קיבל את הטענות, פירש את צו הארנונה כסביר ודחה טענות לאפליה ואי חוקיות. בית המשפט קבע כי המחסן והמרתף הם חלק מבניין המגורים ולכן חייבים במס, למרות טענת המערערים כי לא נעשה בהם שימוש למגורים. עוד ציין בית המשפט כי ההגדרה הרחבה יותר של "מבנה" כוללת מבנים אלה. יתר על כן, הטלת מס על אזורים אלה לא נתפסה כשינוי שיטה אלא כהטלת מס "בפעם הראשונה" בהתאם לתקנות, שכן הם לא סווגו קודם לכן לצורכי מס. בית המשפט דחה את טענות המערערים בדבר אפליה וחוסר תום לב במקרים אחרים ואישר את סמכותו והחלטתו של המשיב. בית המשפט התייחס גם לערעורים הנוגעים להוצאות משפט מופרזות, שאותן תיקן מעט, תוך הכרה בהקשר הפרוצדורלי. בסופו של דבר, הערעור נדחה, תוך שהוא מאמץ את פרשנותו של בית משפט קמא לתקנות ואת החלת הארנונה על נכסי המערערים.