רע"א 3538/04

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על פסק דין שאישר את תוקפה של ערובה. הערבות הנדונה ניתנה על ידי המבקשת להבטחת חזרתו של בעלה של המשיבה לישראל ותשלום מזונותיו. פסק הדין המקורי, עליו ביקשה המבקשת לערער, הטיל עליו את האחריות לתשלום מזונות המשיבים לאחר עזיבת הבעל את הארץ. המבקש טען כי הערבות אינה תקפה משום שלא מילאה את הטופס הכתוב הנדרש לפי חוק הערבות וכי לבית המשפט אין סמכות לחייב אותו להיות ערב. עוד טען, כי ערבותו הייתה צריכה להתבטל לאחר חזרתו הראשונית של הבעל לישראל, וכי המשיבים אחראים לבריחת הבעל. עם זאת, בית המשפט דחה טענות אלה וקבע כי המבקש היה מודע לתנאי הערבות וכי היא נותרה בתוקף. בית המשפט המחוזי הסכים עם פסק דינו של הערכאה הנמוכה יותר, והוביל את המבקש לערער לבית המשפט העליון. אולם בית המשפט העליון דחה גם את טענות המבקש, אישר את תוקפה של הערבות והדגיש את מודעותו של המבקש לתנאיה. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי טענות המבקש בדבר סמכותו של בית המשפט וטופס הערבות בכתב אינן רלוונטיות במקרה זה, שכן הערבות נבעה מהסכם בין המבקש לבין המשיבים. עוד צוין בפסק הדין כי פניית המבקש הייתה לתבוע פיצוי מהבעל וכי הקשר המתמשך בין המבקשת לבעל העמיד אותו בפני אפשרות ריאלית לעשות כן. בנסיבות אלה, דחה בית המשפט את בקשת רשות הערעור, ואישר את תוקפה של הערבות ואת אחריותו של המבקש לתשלומי המזונות.