ע"א 8489/12

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור, וקובע כי לא ניתן להחיל את עוולת הרשלנות על מקרים של בגידה בנישואין. טענתו של המערער התבססה על יומניה של אשתו, חשיפת רומן ופגיעה לכאורה בפרטיות של צד שלישי. בית המשפט קבע כי תקדימים משפטיים ושיקולי מדיניות מונעים הכרה בניאוף כעילה נזיקית או חוזית. באופן ספציפי, סעיף 62(ב) לפקודת הנזיקין מחריג יחסי אישות מתביעות הפרת חוזה, ומדגיש כי היבטים רגשיים ואינטימיים של יחסים כאלה אינם צריכים להיות כפופים לדיני הנזיקין. בית המשפט הדגיש גם חששות מעשיים, כגון מורכבות משפטית פוטנציאלית ועידוד איסוף ראיות פסול, אם יוכרו טענות מסוג זה. למרות ההכרה בערך התא המשפחתי, הנורמות והמציאות החברתית, כגון שכיחות הבגידה ושינוי תפיסות הנישואין, אינן תומכות בהתרת תביעות משפטיות בגין ניאוף. כמו כן, בית המשפט הדגיש את שמירת העניינים הפרטיים מחוץ לכותלי בית המשפט כדי להימנע מהחרפת המצוקה הנפשית. השופטים הסכימו בנימוקי המדיניות המשפטית כי דיני הנזיקין אינם צריכים להתערב בהקשרים אינטימיים של נישואין, ובכך דחו את הערעור ופסקו שכר טרחת עורך דין למשיב.