ע"פ 17054-05-16

תקציר

זהו פסק הדין של משפט הקשור לפריצה וגניבה מרכב. בעלי הרכב טענו כי החנו את רכבם בחניון מחוץ לביתם ונכנסו פנימה, כשהם משאירים בתוכו שקית ובה כרטיסי אשראי וחפצי ערך נוספים. כשהאישה יצאה למחרת בבוקר, היא מצאה את התיק חסר ומושב הנהג זז קדימה. המשטרה חקרה את האירוע, אך לא הצליחה לאסוף ראיות טביעות אצבע מהזירה או לבחון במהירות את צילומי האבטחה מבית הבעלים, שנמחקו מאוחר יותר. בית משפט קמא פסק לטובת הבעלים והרשיע את הנאשם בפריצה וגניבה, תוך הסתמכות על עדויות הבעלים ועל פרק הזמן הקצר שבו נגנבו כרטיסי האשראי ונעשה בהם שימוש – פרק זמן של פחות משעתיים. הנאשם הורשע גם בעבירות הקשורות לשימוש בכרטיסי חיוב ללא הסכמה. ערכאת הערעור, בדעת רוב, זיכתה את הנאשם מאשמת פריצה וגניבה מחמת ספק סביר. השופטים הסכימו כי מחדלי החקירה מעלים חשש לשלמות ההגנה ובשילוב עם גורמים נוספים יוצרים ספק סביר. הם הדגישו כי ההרשעה נשענה במידה רבה על ראיות נסיבתיות. עם זאת, בית המשפט אישר את ההרשעה בעבירות לפי חוק כרטיסי חיוב, שכן הנאשם הודה בשימוש בכרטיסים ללא הסכמת הבעלים. בדעת הרוב נקבע כי העונש ההולם ליתר העבירות הוא 8 חודשי מאסר בפועל ו-6 חודשי מאסר על תנאי. בנוסף, נצברו שני עונשי מאסר מותנים מתיקים קודמים, שתוצאתם היא 21 חודשי מאסר בפועל. השופט שפירא, בדעה חולקת, היה מזכה את הנאשם לחלוטין מעבירות כרטיסי חיוב מחמת ספק סביר, אך מטיל עונש זהה לזה של הרוב בעבירות הפריצה והגניבה, וסבר כי מדובר בעונש מקל והולם.