עע"מ 8989/04

תקציר

פסק הדין דוחה את ערעורם של המערערים, אשר ביקשו לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי לטובת המשיב שמקרקעיו יועדו להפקעה. פסק הדין מדגיש את הצורך בדרישה ציבורית מוגדרת, את הקשר הישיר בין הקרקע למטרה הציבורית ואת הצורך בהפקעה לשם מילוי צורך ציבורי זה. בית המשפט מוצא כי הנסיבות שונות ממקרה קודם, פרשת קק"ל, שבו אושרה הפקעה למרות שיהוי ממושך במימוש ייעודה. בניגוד למקרה קק"ל, כאן פעולות הרשויות מצביעות על היעדר דרישה מהותית לקרקע, שכן הן היו מוכנות לנהל משא ומתן על מכירתה בחזרה לבעלים. השופטים מדגישים את חריגותו של מקרה זה, ומציינים את התנהגותן התמוהה של הרשויות המנהליות ואת היעדר כל התנגדות לעתירה של הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה. השופט א' גרוניס מדגיש את המצב החריג שבו הקרקע המיועדת להפקעה עומדת מיד ל"מכירה", ודורשת הסכמה מנהלית. השופט א' רובינשטיין מדגיש את חוסר התקינות של פעולות הרשויות ואת הצורך בריסון בהפקעות, תוך הקבלה לדגש ששם המשפט העברי על הגנה על זכויות הקניין של הפרט. פסק הדין מחזק את חשיבותן של התנהגות נחושה והצדקות מהותיות להפקעה, ומבטל חששות בעלי השלכות נרחבות. המערערים אחראים לשכר טרחת עורך דינו של המשיב, בסך 30,000 ₪.