ו"ע 12706-02-18

תקציר

פסק הדין דן בחובת תשלום אגרה בגין הגשת ערעור. שכר הטרחה נועד לכסות חלקית את עלות ההליך המשפטי, להרתיע מפני הליכים חסרי תוחלת ולהקצות זמן שיפוטי ביעילות. הסכום נקבע בשיעור קבוע של 895 ₪, ללא קשר לגובה המס שבמחלוקת, ויש לשלמו בעת הגשת ערעור, אחרת הוא לא יתקבל לרישום. בעוד החוק קבע בתחילה כי האגרה צריכה להיות אחוז מסכום המס השנוי במחלוקת, מאז הוא תוקן וקבע אגרה אחידה. לאחר מכן עובר הדיון לתקנות ועדות ערר שתוקנו לאחרונה, המחייבות מערערים לשלם אגרה בעת הגשת ערעור, בדומה לחובה הכללית לשלם אגרה בעת הגשת הליך בבית המשפט. תקנות האגרות אינן קובעות כי ערעור מאוחד יהיה כפוף לתשלום אגרה אחת. נהפוך הוא, מתקנה 18 משתמע כי יש לשלם אגרה בגין כל ערעור על פסק דין, ובלבד שהחיוב לפי פסק הדין אינו משותף וכמה. בפסק הדין מודגש כי ערעור לוועדת הערר הוא על החלטה ספציפית של המנהל, וכל החלטה מהווה פסק דין מנהלי נפרד. לפיכך, על כל מערער לשלם אגרה בגין הערעור שהוא מגיש, גם אם עניינו נדון יחד. הדבר נתמך גם על ידי הוראות חוק מיסוי מקרקעין, המתייחס לכל שומה בנפרד, וקובע כי יש לערער על כל החלטה לגופה, אחרת היא תהפוך לסופית. כמו כן, כל שומת מס שבח מותאמת אישית לנישום ומבוססת על נסיבותיו הספציפיות, דבר המצדיק עוד יותר את הדרישה לתשלום אגרה בגין כל ערעור. האגרה עבור כל ערר תואמת גם את הדרישות בערעורים למס הכנסה, כאשר עבור כל ערר משולמת אגרה נפרדת, גם אם הם נדונים במאוחד. במקרה הנדון, למעלה מ-80 מערערים פתחו בהליך אחד לערעור על כ-90 שומות. כל מערער קיבל את השומה שלו וערער על ההחלטה שניתנה בעניינו. בית המשפט מציין כי הערעורים אוחדו כראוי, אך מדגיש כי פתיחת הליך אחד אינה משנה את העובדה שהוגשו ערעורים שונים על החלטות נפרדות. הואיל והשומות לא היו משותפות וכמה, על פי תקנות האגרות, על כל מערער לשלם אגרה. טענות המערערים כי יש לראות בהליך עסקה אחת או לכל היותר 47 עסקאות דומות נדחות, שכן מהראיות עולה כי אכן היו 47 הסכמים ועסקאות נפרדות. לפיכך, הערעור מתקבל, והמערערים נדרשים לשלם את אגרות בית המשפט בהתאם למספר השומות שעליהן ערערו בתוך 30 יום, או שערעורם יידחה. כן חויבו המערערים לשלם את הוצאות המשיב, הקבועות על סך של 10,000 ₪, בתוך פרק זמן זהה. לבסוף, ניתנים למשיבים 30 יום להגיש כתב תשובה לאחר הסדרת שכר הטרחה.