ת"א 887/01

תקציר

התובע, ילד שנולד עם שיתוק מוחין, תבע את בית החולים על טיפול רפואי רשלני לאחר הלידה, שגרם לכאורה למצבו. התובעת שהתה מספר שעות בחדר הלידה לאחר לידה רגילה ולאחר מכן הועברה למחלקת מעבר לפני שנשלחה ליחידה לטיפול נמרץ יילודים. במחלקת המעבר חווה התובע אפיזודות מרובות של דום נשימה (הפסקת נשימה) וניתן לו נרקן כדי לנטרל את השפעות משככי הכאבים שניתנו לאמו במהלך הלידה. מצבו של התובע השתפר ולאחר מכן הידרדר, ובסופו של דבר הוא הונשם והועבר לטיפול נמרץ. התובע סבל מדום נשימה נוסף בטיפול נמרץ והיה מונשם במשך כ-21 שעות. השופט בחן בקפידה את השתלשלות האירועים, תוך התחשבות בעדויות של עדים מומחים ובמסמכים רפואיים. נמצא כי הטיפול הרפואי שקיבל התובע היה זהיר ומוקפד, ללא עדות לרשלנות. דום הנשימה היה קצר וטופל מיד, והטיפול בנרקן תועד כראוי ברשומות הרפואיות. השופט קיבל את טענת ההגנה כי דום הנשימה הוא ביטוי קליני של נזק מוחי מולד שהתרחש במהלך ההיריון, ולא גורם לנזק. כמו כן, ההנשמה של התובע בטיפול נמרץ נמצאה סבירה ולא גרמה נזק. מאחר שהתובע לא הוכיח רשלנות או קשר סיבתי בין הטיפול הרפואי למצבו, נדחתה התביעה. עם זאת, השופט גילה אמפתיה לנכותו הקשה של התובע ולא פסק הוצאות להגנה. לתובע נפסק פיצוי בגין נזקיו, לרבות סיוע צד ג' בעבר ובעתיד, כאב וסבל, אובדן כושר השתכרות, התאמות בדיור, מיזוג אוויר, הוצאות רפואיות ועזרים רפואיים. נוכו קצבאות שהתקבלו מהמוסד לביטוח לאומי, ונפסקו לתובע הוצאות משפט.