דב"ע לא/22 - 3

תקציר

בפסק דין מפורט שעסק בסכסוכי שכר, דמי חופשה, פיצויי פיטורים ופיצויים, התייחס בית הדין לסוגיות הנובעות מאי עמידה בהסכמים קיבוציים. המערערת עבדה אצל המשיבה בטענה לתוספות עלות שלא שולמו למרות הסכמים קיבוציים המחייבים תשלומים אלה. בית הדין דחה תחילה את טענת הפרשי השכר אך פסק למערערת פיצויי פיטורים, פדיון חופשה ופיצוי חלקי (הלנה). שני הצדדים ערערו. בית המשפט בחן עדויות וראיות, ומצא חוסר עקביות בתשלומי השכר והיעדר תוספת שכר למרות טענות המשיב להעלאות שכר באמצעות משא ומתן. היא ראתה את זכותה של המערערת לתוספות העלות לגיטימית על פי צווי הרחבה והסכמים, ודחתה כל ויתור משתמע על זכויות מחמת בורות או קבלה פסיבית של השכר. פסק הדין הסופי אישר העסקה רציפה לצורך חישוב פיצויי פיטורים, הותאם סכומי חוב בהתחשב בתוספות עלות כדין, וחייב פיצוי מלא בגין איחור בפדיון חופשה. הגנתה של המשיבה בגין טעויות פרוצדורליות בוטלה בשל אחריותה החוקית לנהל רישומים וליידע את העובדים. כתוצאה מכך, פסק הדין הורה על עדכון התשלומים בגין הפרשי שכר, פיצויי פיטורים ופדיון חופשות, לצד שכר טרחה, תוך הכרה בערעורי שני הצדדים תוך הקפדה על שמירה על זכויות עובדים סטטוטוריות.