רבני 1244979/02

תקציר

בית המשפט דחה את בקשתה של אם לעבור עם בתה המשותפת מגוש דן לצפון השרון. רצונה של האם לרכוש דירה משלה ולהתגורר קרוב למשפחתה, כמו גם בן זוגה החדש ואבי בנה התינוק, לא היו סיבות מספיקות להצדיק את הוצאת הבת מאביה. בית המשפט הדגיש את חשיבות הקשר של הקטינה עם אביה, וקבע כי מהלך כזה יפגע במערכת היחסים הנוכחית הטובה והמתמשכת ביניהם. עם זאת, הרכב השופטים, שכלל את הרבנים אליעזר איגרא, שלמה שפירא ומיכאל עמוס, קבע כי האם יכולה לעבור לצפון השרון, שכן הדבר נעשה לטובת בנה התינוק. הם קבעו כי הבת תישאר במשמורת האם, אך הטילו על האם אחריות מוגברת לקיום הסדרי המגורים. הסדרי המגורים החדשים כללו שהות של הבת שני סופי שבוע מתוך שלושה אצל אביה, וביקור אחד באמצע השבוע, כאשר האם אחראית על הסעת הבת אל מגורי האב וממנו. עוד ציינו השופטים כי לאחר שהבת תגדל, הצדדים יוכלו לשקול מחדש את הלינה באמצע השבוע. עוד נקבע בפסק הדין כי האב יכול להגיש בקשה למשמורת אם יחפוץ בכך, ובית המשפט קמא יורה ללשכת הסעד להגיש תסקיר בעניין. לאחר מכן יקבע בית המשפט המחוזי את הסדרי המשמורת והמגורים, במטרה להאריך את שהותו של ההורה שאינו משמורן בסופי שבוע ולהפחיתה במהלך השבוע. בפסק הדין הודגש כי טובת הבת היא השיקול העיקרי, וזו הנחתה את הליך קבלת ההחלטות של בית המשפט. עוד הבהיר בית המשפט כי מעבר האם אינו מרמז בהכרח על שינוי במשמורת, וכי הסכמת האב למשמורת האם אינה בלתי הפיכה. לבסוף הדגישו השופטים כי אין זה מתפקידו של בית המשפט לקבוע את אורח חייהם האישי של הצדדים, וכי לאם יש זכות לגור היכן שהיא רוצה, כל עוד האינטרסים של הבת לא הוזנחו.