ת"א 47118-04-19

תקציר

המחלוקת נסובה סביב הפיצויים המגיעים לתובעים שאדמתם הופקעה על ידי המדינה בשנת 1976. התובעים דרשו פיצוי גבוה יותר מזה שהציעה המדינה, כולל תשלומים נוספים עבור עצי זית שניטעו בקרקע לאחר פרסום הודעת ההפקעה. הם גם ביקשו ריבית והצמדה לגובה הפיצויים על פי דין כללי, בטענה שהחוק הספציפי למקרי הפקעה מביא לפיצויים נחותים. בית המשפט צידד במדינה ברוב הנושאים. היא אימצה את הערכת שווי הקרקע של המדינה ב-54,000 ליי לדונם מגורים ו-8,800 ליי לדונם חקלאי, ומצאה את שמאי המדינה חרוץ יותר מזה של התובעים. עוד קבע בית המשפט כי יש לחשב את מנגנון ההצמדה והריבית על סכום הפיצוי על פי הדין הספציפי החל על מקרי הפקעה, הגובר על הדין הכללי המבוקש על ידי התובעים. זאת, גם אם המדינה טרם תפסה חזקה בקרקע. באשר לעצי הזית קבע בית המשפט כי מאחר שניטעו לאחר הודעת ההפקעה, אין להתחשב בהם בסכום הפיצויים המחושב על פי הכללים שנקבעו בשנת 1976. טענות התובעים כי יש להיות זכאים לפיצוי בגין העצים שכן ניטעו כדין והשבחו את הקרקע נדחו. בית המשפט ציין כי התובעים יכלו להזיז או למכור את העצים ולקבל פיצוי בדרך זו. לפיכך הגיע בית המשפט למסקנה כי לא יינתן פיצוי נוסף בגין עצי הזית. בעקבות זאת הורה בית המשפט למדינה לשלם לתובעים את הפיצוי על בסיס שווי הקרקע המאמצת, ללא תשלומים נוספים עבור עצי הזית. סכום זה כפוף להגשת מסמכים המוכיחים את זכויותיהם על ידי התובעים, ויש לשלמו בתוך 30 יום מיום הגשתו, אחרת ייגררו בו הפרשי הצמדה וריבית עד למועד התשלום בפועל. כמו כן חויבה המדינה לכסות את הוצאות המשפט של התובעים, שכר טרחת עורכי דין וחוות דעת מומחים, בסך 25,000 ₪. המדינה הורשתה להפקיד את סכום הפיצוי בבית המשפט בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין לתבוע את התובעים עם הצגת מסמכי הזכויות שלהם.