עמ"נ 2164-09-17

תקציר

המערערים, הטוענים למגורים רצופים בירושלים מאז שנת 1967, ערערו על החלטת משרד הפנים לדחות את בקשתם למעמד של תושבי קבע. בית הדין לעררים אישר את החלטת המשרד, והוביל את המערערים להגיש ערעור מנהלי. המשיב, המייצג את המשרד, טען כי יש לדחות את הערעור מאחר שהוא מתעכב מאוד ומבוסס על טענת מגורים שכיום לא ניתן לאמתה. בנוסף, המשיב ציין כי החלטת הממשלה משנת 2007 מונעת במפורש מתן מעמד למבקשים כמו המערערים. המערערים ניסו להציג טענה חדשה, לפיה יש לבחון את בקשתם על פי החלטת הממשלה משנת 1998, המכונה "הסדר 1972", אך בית המשפט דחה את התיקון מאחר שהבקשה החלופית לא נדונה ולא הוכרעה בשלב מוקדם יותר של ההליך. בית המשפט קבע כי טעותו של בית הדין לעררים באשר למועד האחרון להגשת הבקשה לא שינתה את ההחלטה, וכי בקשות המערערים עוכבו ללא הצדקה. עוד הובהר כי לבית המשפט לעניינים מנהליים אין סמכות לבטל או לשנות את החלטת הממשלה. כתוצאה מכך נדחו העררים על החלטת המשרד. עם זאת, המערערים חופשיים להגיש בקשות חדשות להיתרי שהייה בישראל במסגרת "ההסדר משנת 1972". צו הביניים של בית המשפט, המגן על המערערים מפני הרחקה או מעצר, יעמוד בתוקפו במהלך הליך הבקשה.