בג"צ 5158/21

תקציר

בפסק דין מפורט זה התייחס בית המשפט לסוגיה ארוכת השנים האם ראוי לתעדף זוגות הטרוסקסואלים על פני זוגות חד-מיניים בהליכי אימוץ. בתחילה, עתירה שערערה על תעדוף זה נדחתה בשנת 2016, שכן המדינה התכוונה לתקן את החוק. עם זאת, הליך החקיקה נתקע ללא השלמתו, מה שגרם לבית המשפט להכריע בשאלה הפרשנית שעל הפרק. במרכז הוויכוח עמדה השאלה האם המונח "איש ואשתו" בסעיף 3 לחוק האימוץ מתייחס אך ורק לזוגות הטרוסקסואלים או יכול לכלול זוגות חד-מיניים. באמצעות ניתוח מדוקדק תוך שימוש בעקרונות של פרשנות תכליתית, הגיע בית המשפט למסקנה כי לשון החוק אכן יכולה להקיף זוגות חד מיניים. פרשנות זו מעוגנת בתכלית החקיקתית העיקרית של שירות טובת הילד, שאין לפגוע בנטייתם המינית של ההורים המאמצים. בית המשפט ציין כי התפתחו עמדות חברתיות להכרה במבנים משפחתיים מגוונים, לרבות שותפויות חד-מיניות, והדגיש כי ממצאים מקצועיים ומחקריים תומכים בתפיסה כי רווחתו של ילד אינה מושפעת מנטייתו המינית של הוריו. משכך, קבע בית המשפט כי שלילת מעמד שווה מזוגות חד-מיניים בהליכי אימוץ לא רק מנוגדת לעקרון טובת הילד, אלא גם פוגעת בזכויות חוקתיות לשוויון ולכבוד האדם. על ידי הרחבת הפרשנות של "איש ואשתו" כך שתכלול גם זוגות חד-מיניים, ביטל בית המשפט מחסום מפלה, ובכך התאים את חוק האימוץ לערכים חברתיים עכשוויים ולפרקטיקות חקיקתיות. ההחלטה משקפת שינוי משמעותי לכיוון הכללה, המבטיחה כי זכויות האימוץ מאוזנות עם השינויים המשפטיים והחברתיים שחלו בעשורים האחרונים.