רע"א 13783-01-25

תקציר

השופט דחה את בקשת רשות הערעור, תוך שהוא מסתמך על תקנה 148(ב) לתקנות, תוך שהוא מדגיש כי די בהנמקה קצרה במקרים כאלה. ההחלטה שלא לקבל ראיות נוספות שהגיש המבקש מוצדקת, שכן הן היו בידי המבקש זמן רב לפני שלב ההוכחות ולא הגישו כפי שהורה בית משפט קמא, ובכך הפריעו להכנת הצדדים האחרים. התנהלותה של המבקשת והיעדר הצדקה לאיחור בהגשה מעוררים חשש לחובתה בעניין זה. יתר על כן, חשיבותן של הראיות אינה משמעותית כפי שנטען, והאופן שבו ניסה המבקש להציגן מוטל בספק. עוד ציין השופט כי התנגדות המדינה לראיות היא סבירה, וטענת המבקש בדבר חוסר תום לב אינה מבוססת. טענת המבקש כי על בית המשפט להתמקד בהגעה לחקר האמת ולא להעניש בעלי דין על מחדליהם היא מוטעית, שכן מטרתו של בית המשפט היא לשמור על הזכויות הפרוצדורליות של כל הצדדים. בקשות מעוכבות שעלולות לגרום צרות מיותרות לצדדים אחרים אינן מעודדות, והחלטת המבקש להמתין עד תום תקופת הערעור הפנויה מבלי לבקש עיכוב ביצוע מוטלת בספק. לבסוף, הדגישה השופטת את חשיבות גילוי המסמכים הנאות ואת ההשלכות של אי עמידה בהן, והורתה למבקש לשאת בהוצאות המשיבים.