תע"א 2056/08

תקציר

פסק דין זה עוסק בזכויותיה של קבוצת תובעים שעבדו אצל הנתבעים, להפרשי שכר מינימום, פיצויי פיטורים, דמי דמי חופשה, הבראה, שעות נוספות וגמול הלנה. המחלוקת העיקרית היא האם חל הדין הישראלי או הירדני, התלוי בסמכותו המהותית של בית המשפט וביחסי עובד-מעביד. בית המשפט מצא כי התובעים 18-21 לא הועסקו על ידי הנתבעים, ולכן הנתבעים לא היו חייבים להם זכויות או תשלומים כלשהם. לגבי יתר התובעים קבע בית הדין כי החוק הירדני חל במהלך רוב תקופת העסקתם בשל קשרים חזקים יותר עם ירדן, אך הדין הישראלי נכנס לתוקף מנובמבר 2006 ואילך. התובעים פוטרו בשל אי קבלת היתרי כניסה עבורם על ידי הנתבעים, ובית המשפט קבע כי הם זכאים לפיצויי פיטורים. עם זאת, מאחר שהתובעים לא עבדו בשנת 2006, לא היו חייבים להם תשלומים נוספים בגין אותה שנה. עוד קבע בית הדין כי התובעים אינם זכאים לתוספת שכר מינימום או לגמול שעות נוספות, שכן שעות עבודתם אינן דומות לעובדי ההוראה. באשר לפדיון חופשות והבראה, התובעים לא היו זכאים לתשלומים אלה משום ששולמו לאורך כל השנה, לרבות במהלך חופשת הקיץ. לגבי תובעים שנפטרו נשקלו עדויותיהם, ובית המשפט פסק פיצוי הולם לעיזבונותיהם. פיצויי הלנה הופחתו לריבית והצמדה בלבד, שכן פיצויי הפיטורים לא שולמו עקב מחלוקת אמיתית. תביעתם שכנגד של הנתבעים בגין שכר מופרז נדחתה, שכן השכר שולם במתכוון לטובת התובעים. לבסוף, בית המשפט הורה לנתבעים לשלם את שכר טרחת עורך הדין של התובעים והתיר הגשת ערעור בתוך 30 יום.