עת"מ 61480-06-15

תקציר

העותרים, קבוצת רכישה, רכשו מגרש ברמת גן מתוך כוונה להקים בניין דירות. הם קיבלו היתר בנייה מהוועדה המקומית מבלי לבקש תחילה את אישור רשות מקרקעי ישראל, בעלת הקרקע, ומבלי לשלם את דמי ההיתר הנדרשים. בעקבות הבנייה ערכה רמ"י ביקורת והוציאה שומה המחייבת את העותרים לשלם סכום חד פעמי כדמי חכירה מוזלים. מנהל מקרקעי ישראל סירב לבקשת העותרים להתנגד לשומה אם לא ישלמו את מלוא הסכום, וכן דחה את בקשתם החלופית לרכישת הקרקע. העותרים טענו כי החלטות רמ"י מנוגדות לנהליה וכי הם פעלו בתום לב, מתוך סברה כי הימנעותה של הוועדה המקומית מלדרוש את אישור רמ"י משמעה שאין בכך צורך. בית המשפט קבע כי יש לו סמכות לדון בנושא שכן מדובר בהחלטות ספציפיות של פקידי מינהל מקרקעי ישראל בנושאי תכנון ובנייה. בית המשפט מצא כי המונח "חריגות בנייה" של מנהל מקרקעי ישראל התייחס לחריגות מהסכם השכירות ולא לאי סדרים תכנוניים. על פי חוזה החכירה, נדרשו העותרים לבקש את אישור רמ"י בטרם פנו לרשויות התכנון, דבר שלא עשו. עוד קבע בית המשפט כי מנהל מקרקעי ישראל פעל בהתאם לנהליו, אשר חייבו תשלום מלא של השומה כתנאי להגשת התנגדות או לרכישת הקרקע במקרים בהם החוכר לא קיבל את אישור מנהל מקרקעי ישראל לבנייה. בית המשפט דחה את טענת תום הלב של העותרים, בקובעו כי הם ונציגיהם ידעו על הצורך בקבלת אישור רמ"י וכי האחריות לאי ביצוע כן מוטלת עליהם. לפיכך נדחתה העתירה, והעותרים חויבו לשלם את הוצאות רמ"י.