בר"ע 52148-03-16

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על מקרה של פגיעה בעבודה. המבקש, שנפגע בתאונה בעבודה בשנת 2010, ערער על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 28.4.2015, אשר קבעה כי אין להפעיל את תקנה 15 וקבעה את דרגת הנכות של המבקש בשיעור של 10% החל מיום 1.9.2013. המבקשת טענה כי החלטת הוועדה בעניין תקנה 15 לא הייתה מנומקת דיה ולא התייחסה לפיטוריה מעבודתה. בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה את ערעורו של המבקש, ואישר את החלטת הוועדה. בית המשפט מצא כי הוועדה שקלה כראוי את המסמכים הרפואיים הרלוונטיים ומילאה אחר פסיקה קודמת המורה לה לשקול מחדש את תחולתה של תקנה 15. בית המשפט הסכים עם קביעת הוועדה כי אין להפעיל את התקנה, שכן היא התבססה על שיקול דעתה הרפואי של הוועדה ועל המסמכים הקיימים. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי הוועדה לא נדרשה להתייחס לפיטורי המבקש כשלעצמם, שכן הגורם הקובע לתחולתה של תקנה 15 הוא המצב בעת שהוועדה בוחנת את המקרה. גם בקשתו של המבקש למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נדחתה. החלטה זו התקבלה על בסיס המסקנה כי הוועדה ובית הדין האזורי לא נפלו טעויות משפטיות, וההכחשה נעשתה בהיעדרם של הצדדים המעורבים.