הפ"ב 48584-10-13

תקציר

השופט דחה את הבקשה לביטול פסק הבוררות ברובה. השופט ציין כי הבורר ניסה להביא את הצדדים להסכמה והצליח לצמצם את הפערים ביניהם לגבי גוף החשבון המגיע למבקש הבנייה. השופטת הדגישה כי חובתו של בורר לנמק את פסק הבוררות מיושמת באופן גמיש הרבה יותר מזה של פסק דין, והשאלה עד כמה חובה זו מתקיימת נבחנת בכל מקרה לגופו. השופט קבע כי חלק מטענות העותר חייבו את השלמת פסק הבורר, אחרות נדחו, וחלקן נצטוו להחזירן לבורר לצורך השלמה ונימוקים. השופט הורה להחזיר את פסק הבוררות לעניין פיצוי בגין עוגמת נפש ובזבוז זמן, שכן הבורר לא נימק די הצורך את דחייתו את תביעת המבקש. עם זאת, השופטת דחתה את תביעת המבקש לפיצוי בגין איחור בעבודה, שכן הבורר הכריע בכך במפורש ובסבירות בפסק הדין. השופט גם החזיר את פסק הבוררות לבורר כדי שיקבע אם הוא מקבל או דוחה סעיפים מסוימים הקשורים לטענת הפסקת העבודה של המבקש, הוראה להרכבת המערימה ופיצוי בגין פגיעה במוניטין, שכן פסק הבוררות נעדר הסבר מספק בנושאים אלה. מנגד, דחתה השופטת את טענות המבקש בדבר שתיקת הבורר באלמנטים מסוימים שצוינו בחוות הדעת, שיקים חוזרים, הוצאות משפט מהליכים קודמים ותוכן פסק הבוררות המנוגד לתקנת הציבור. עוד קבע השופט כי לא נגרם עיוות דין ולכן סעיף 26(א) לחוק הבוררות לא חל במקרה זה. לבסוף, השופט ראה בהיעדר חתימת הבורר על פסק הבוררות פגם טכני קל ולא ביטל את פסק הבוררות מטעמים אלה.