ת"מ 116/09

תקציר

המבקשת, ויצ"ו, עמותה המפעילה מספר נכסים שאינם למגורים בפתח תקווה, תבעה את המשיב, מיטב, תאגיד המים והביוב המקומי, בגין גבייה שלא כדין של 15.5% נוספים על אגרות ביוב, השווים לשיעור מס ערך מוסף (מע"מ), מבעלי נכסים שאינם למגורים. גבייה זו נעשתה לכאורה ללא סמכות ובאופן מפלה כלפי הצרכנים הביתיים. ויצו טענה כי לפי סעיף 152 לחוק תאגידי מים וביוב, התעריפים טרם הפעלת מיטב צריכים להישאר ללא שינוי עד לקביעת תעריפים חדשים, אך מיטאב הוסיפה את רכיב המע"מ לאגרות הביוב. מיטאב טענה כי כעוסקת הרשומה במע"מ היא מחויבת לגבות מע"מ על אגרות הביוב וכי הוצאותיה גבוהות מאלו של העירייה הקודמת. בית המשפט מצא טעם בטענת ויצ"ו כי סעיף 152 אינו מתייחס לגביית מע"מ וכי כוונת המחוקק הייתה לשמור על יציבות באמצעות הקפאת שיעורים. עוד צוין כי עמדת רשות המים תומכת בטענת ויצ"ו וכי ההבחנה של מיטאב בין נכסים למגורים שאינם למגורים אינה מוצדקת. השופט הגיע למסקנה כי קיים סיכוי סביר להוכיח כי גביית המע"מ של מיטאב על אגרות ביוב אינה חוקית, ולכן אושרה הבקשה לתביעה ייצוגית בשם נכסים שאינם למגורים ששילמו אגרות ביוב במע"מ במשך שנתיים לפני אפריל 2009. הקבוצה המיוצגת על ידי ויצ"ו החריגה עסקים שניכו מס תשומות, שכן לא נגרם להם נזק. מיטאב חויבה לשאת בהוצאות הבקשה של ויצ"ו בסך 50,000 ₪, וההחלטה הייתה אמורה להתפרסם בשני עיתונים יומיים, כאשר המשיב יישא בהוצאות הפרסום.