ע"א 61802-12-17

תקציר

פסק הדין מתייחס לבקשה לדחיית ערעור בשל איחור בהגשה. המשיבים טוענים כי הערר היה צריך להיות מוגש עד ליום 27.12.2017, אך בפועל הוא הוגש ביום 29.12.2017, ללא כל בקשה להארכת מועד או סיבה מיוחדת לעיכוב. מנגד, טוענים המערערים כי הערעור הוגש במועד, ביום 28.12.2017, וגם אם לא, השיהוי היה של יום או יומיים בלבד. לאחר עיון ברשומות, מצא השופט כי פסק הדין ניתן ביום 12.11.2017, והצגת פסק הדין באופן רשמי לבא כוח המערערים הייתה ביום 13.11.2017. לדברי השופט, יש להעדיף את מועד ההמצאה על פני מועד הידיעה, ולכן יש לקבוע את המועד האחרון להגשת הערעור מיום 13.11.2017. באשר לעיתוי הגשת הערעור, קבע השופט כי הערעור הוגש באיחור. הערר התקבל ביום 28.12.2017 לאחר השעה 21:13, ועל פי התקנות הרלוונטיות, כל מסמך שנשלח לאחר השעה 17:00 נחשב כאילו נשלח ביום חול שלאחר מכן. מכיוון שה-29 בדצמבר 2017 היה יום שישי, המשמעות היא שהערעור נחשב כאילו הוגש באותו יום. השופטת הדגישה את חשיבות ההקפדה על התקנות הפרוצדורליות וציינה כי היה על המערערים לעמוד בכללי שיטת משפט נטו, הקובעים כי יש להגיש מסמכים עד השעה 17:00. באשר לבקשת המערערים להארכת מועד, קבע השופט כי טעות בדין אינה מהווה טעם מיוחד להארכה וכי היה על המערערים להיות מודעים לתקנות. עם זאת, כדי להימנע מחסימה מוחלטת של ערעור המערערים, הקציב להם השופט שבעה ימים להגיש בקשה מסודרת ומפורטת להארכה, הנתמכת בתצהיר. אם לא תוגש בקשה כאמור, יראו את המערערים כאילו ויתרו על ערעורם. לבסוף קבע השופט כי על המערערים לשאת בהוצאות שמיעת הבקשה, ללא קשר לתוצאת הערעור, והורה להם לשלם למשיבים סך של 2,000 ₪. ההחלטה ניתנה בהעדר הצדדים ביום 25.1.2018.