ד"מ 3430/09

תקציר

התובעת, תלמידת תיכון המתלמדת כטכנאית שיניים, הגישה תביעה נגד מעבדת השיניים הנתבעת לתשלום הפרשי שכר, דמי נסיעה ופדיון חופשה שנתית, בסך 2,454 ₪, עבור תקופת התלמדותה. הנתבעת טענה כי הם לא הסכימו על שכר אלא רק על הוצאות נסיעה, וכי התובע נעדר לעיתים קרובות ובסופו של דבר עזב ללא הודעה מוקדמת. השופט פסק לטובת התובעת, וקבע כי מערכת היחסים בין הצדדים נופלת תחת חוק החניכות, הקובע שכר מינימום למתלמדים. בית הדין קבע את שעות העבודה הרגילות של התובעת וחישב את השכר המגיע לה על סך של 3,945 ₪, לצד 91 ₪ עבור דמי חופשה ו-217 ₪ עבור דמי נסיעה, כולם עם ריבית והפרשי הצמדה החל מיום 1.4.08. בנוסף, חויב הנתבע בהוצאות משפט בסך 400 ₪. השופט דחה את טענות הנתבעת בשל היעדר ראיות מספיקות וחוסר הוויתור על זכויות שכר מינימום. הסכום הכולל, שישולם בתוך 30 יום, היה 4,653 שקל, עם אפשרות לבקשת רשות ערעור בתוך 15 יום.