דנ"א 3017/94

תקציר

פסק דין הרוב, שניתן על ידי השופט מצא ואושר על ידי השופט גולדברג, קובע כי העותרים, שרכשו מקרקעין באמצעות הסדר נאמנות, פטורים מתשלום מס שבח מקרקעין שכן יחסי הנאמנות ביניהם נוצרו לפני ההתקשרות החוזית עם המוכר, עמידר. חוק הנאמנות מגדיר נאמנות והמקרה הנוכחי מתאים להגדרה. היחסים החוזיים בין חזון, הנאמן, לבין עמידר, המוכר, אינם שוללים את יחסי הנאמנות בין העותרים. הפטור ממס, המוענק לנאמן, מוצדק גם הוא, שכן קיומה של הנאמנות נחוץ לרכישת הזכות שתגיע בסופו של דבר לנהנה. השופטת דורנר, אף שהיא מסכימה עם המסקנה, חולקת על הנימוקים. לדעתו, חוקי המס דבקים בעסקה והשאלה הראשונה שיש לשאול היא: איזו עסקה נעשתה בין עמידר לחזון? לדבריו, חוקי המס עוקבים אחר העסקה ודיני החוזים והקניין. מאחר שהמכירה נעשתה לחזון, שרכש את כל הזכויות, כך גם לגבי השלכות המס. גם השופט חשין חולק על דעת הרוב וסבור כי לא התקיים הבסיס החוזי לפטור. הוא מדגיש כי דיני המס עוקבים אחר העסקה בפועל, ומאחר שהחוזה נכרת עם חזון, העותרים אינם יכולים לטעון לפטור ממס על סמך הסכם אחר. לפיכך מחליט בית המשפט, ברוב דעות, לדחות את העתירה ולחייב את העותרים בהוצאות, כפי שהציע השופט מצא.