ע"א 2097-07-24

תקציר

פסק הדין דן בהליך הראוי לערעור על פסק דין שניתן במעמד צד אחד, ומדגיש כי יש לעשות זאת באמצעות בקשת רשות ערעור ולא באמצעות ערעור בזכות. זאת, משום שהחלטה הדוחה בקשה לביטול פסק דין נחשבת ל'החלטה אחרת'. עוד צוין בפסק הדין כי על פי הדין הישראלי קיימת הבחנה בין החלטה המבטלת פסק דין על הסף לבין החלטה המתנה/ת את הביטול בתנאים מסוימים כגון תשלום הוצאות או הפקדת בטוחות. האחרון ניתן לערעור, בעוד הראשון לא. במקרה הספציפי ביקש המבקש לבטל פסק דין בגין אי הופעה, אשר דחה בית משפט קמא. ערכאת הערעור מסכימה עם החלטת בית משפט קמא, ומציינת כי המבקש לא הוכיח נסיבות חריגות המצדיקות התערבות בשיקול דעתה של הערכאה הנמוכה יותר בעניין זה. גם ערכאת הערעור מדגישה את השיהוי של המבקש בניהול ההליך ומציינת כי סכום החוב אינו גבוה במיוחד. אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית, והחלטת בית משפט קמא מתקבלת. בנוסף, מובהר בפסק הדין כי הסמכות לעכב את ביצוע החלטת בית משפט קמא נתונה אך ורק לערכאת הערעור לאחר שהוגש ערעור או בקשת רשות ערעור. מאחר שהמבקש לא ביקש פטור מתשלום הוצאות, בית המשפט לא הורה על הוצאות, והפיקדון הוחזר למבקש.