מ"ת 2283-11-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של ההחלטה, המתמקד בעקרונות משפטיים ובחידושים, בהתבסס על הנתונים שסופקו בלבד: **ניתוח משפטי: מדינת ישראל נ' קמאל אל דנפירי (עציר)** **הקדמה:** ההחלטה עוסקת בבקשת המדינה להורות על מעצרו של המשיב, קמאל אל דנפירי, עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. המשיב נאשם בנהיגה בזמן פסילה, ובנוסף, נטען כי לא עצר על אף הוראות שוטרים. ההחלטה מתמקדת בשאלת המסוכנות של המשיב והצורך במעצר עד תום ההליכים, תוך דיון מעמיק בחלופות מעצר, בדרישת תסקיר מעצר, ובפרשנות הלכות בית המשפט העליון בתחום דיני התעבורה. **עובדות המקרה והטענות המרכזיות:** 1. **העבירות המיוחסות:** נהיגה ביום 5.11.25 בכביש 40, כאשר המשיב פסול מלנהוג מיום 27.10.25 למשך 18 חודשים. בנוסף, נהיגה זו כללה אי-ציות להוראות שוטרים לעצור, עד שנעצר. 2. **הסכמה על ראיות לכאורה:** הסנגורית הסכימה לקיומן של ראיות לכאורה לכל עובדות כתב האישום, למעט העבירה של אי-ציות להוראות שוטר במדים. בית המשפט דחה טענות אלו וקבע כי קיימות ראיות טובות גם בעניין זה. 3. **שאלת המסוכנות:** לב ליבה של ההחלטה. * **טענת המדינה:** מסוכנות המשיב נובעת מביצוע העבירות לכאורה כשלושה שבועות בלבד לאחר שנשפט על עבירות תעבורה חמורות (שכללו גם אי-ציות לשוטרים וניסיון בריחה), וזאת בעודו ממתין לתחילת ריצוי עונש של 3 חודשי עבודות שירות ובעוד מאסר מותנה בר הפעלה מרחף מעל ראשו. מידת האמון במשיב נמוכה, ויש צורך בתסקיר מעצר לבחינת התאמתו לאיזוק אלקטרוני, בפרט שכן היה עצור בעבר (ולפי החוק, חובה לבצע תסקיר טרם שליחה לאיזוק). * **טענת הסנגורית:** רף המסוכנות אינו גבוה. מדובר בעבירה ראשונה לכאורה של נהיגה בזמן פסילה (טענה זו נסתרת בהמשך ההחלטה). אין הצדקה לתסקיר מעצר, וניתן לשחרר בתנאי מעצר בית או איזוק ללא תסקיר. נטען למצב רפואי חריג (אסתמה, דום נשימה, טיפול תרופתי נפשי) המהווה חריג לדרישת תסקיר. כמו כן, הועלתה טענת אפליה, שכן במקרים דומים (ואף חמורים יותר) המדינה הסכימה למעבר לאיזוק ללא תסקיר. 4. **החלטת בית המשפט:** דחיית טענות הסנגורית, וקביעה כי נדרש תסקיר מעצר. המשיב יישאר עצור עד להחלטה אחרת. **ניתוח העקרונות המשפטיים והחידושים:** 1. **הלכת מעצר עד תום ההליכים בעבירות תעבורה:** * **הכלל:** בית המשפט העליון פסק בפסקי דין כגון *בש"פ 2227/08 טראד גריפאת* ו-*בש"פ 10118/04 נזמי ג'באלי* כי מעצר עד תום ההליכים בעבירות תעבורה הוא חריג. יש להורות עליו רק במקרים בהם קיים חשש אמיתי שאף חלופת מעצר לא תהווה מענה להגנת הציבור. מטרת המעצר צריכה להיבחן באופן פרטני, ולא ניתן להסתפק בקביעה גורפת שחלופות אינן מפיגות את המסוכנות. יש להעדיף חלופות מעצר על פני מאסר, אם ניתן להרחיק את הנהג המסוכן מהכביש מבלי שישהה בכלא. * **החריג:** פסקי דין נוספים, כגון *בש"פ 1753/07 פאדי אבו רקייה*, מדגימים כי במקרים של מסוכנות חריגה, יהיה מקום להורות על מעצר עד תום ההליכים. המסוכנות נלמדת ממכלול הנסיבות, לרבות עבר פלילי והרשעות קודמות, התנהגות המעידה על חוסר רסן, זלזול בחוק ובשוטרים. * **התפתחות בפסיקה:** פסקי הדין ב*בש"פ 1248/20 מיכאל שרו איפרח* ו*בש"פ 5493/21 שלמה גבאי* ממשיכים את הקו של בחינת המסוכנות הספציפית. הם מדגישים כי נהיגה בזמן פסילה מהווה סכנה ממשית לציבור, זלזול בחוק, והפרת אמון. ההחלטה הנוכחית מיישמת הלכות אלו בהקשר של עבירת נהיגה בזמן פסילה, יחד עם עבירות נוספות. 2. **חובת תסקיר מעצר והחריג של "היה עצור/אסיר בעבר":** * **הכלל (סעיף 22 לחוק המעצרים):** סעיף 22 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, קובע כי אם נאשם היה בעבר אסיר או עצור, ומוגשת נגדו בקשה למעצר עד תום ההליכים, יש להזמין תסקיר מבחן בעניינו. * **יישום בהחלטה:** בית המשפט מדגיש כי עצם העובדה שהמשיב היה עצור בעבר, מחייבת קבלת תסקיר טרם שחרורו למעצר בפיקוח אלקטרוני (איזוק). זאת, בנוסף לרף המסוכנות הגבוה שנמצא בו. * **התמודדות עם טענות הסנגורית:** * **טענת חריג רפואי:** בית המשפט דחה את הטענה כי המצב הבריאותי מהווה חריג לדרישת התסקיר. נקבע שאין זיקה בין מצבו הבריאותי לרצון למנוע תסקיר, ושהמצב אינו חריג מספיק כדי להצדיק סטייה מהכלל. * **טענת אפליה/פסיקה רלוונטית:** בית המשפט ביטל את הרלוונטיות של הפסיקה שהציגה הסנגורית. הוא הדגיש שהמקרים הושוו אינם זהים, שכן במקרה הנדון, חומרת הנסיבות – נהיגה במהירות 201 קמ"ש, ניסיון בריחה, ושפיטה כשלושה שבועות בלבד לפני האירוע הנוכחי, בעודו ממתין לריצוי עונש – יוצרות תמונה שונה לחלוטין. בית המשפט מחדד את ההבחנה בין רמות מסוכנות שונות והשפעתן על הצורך בתסקיר. 3. **קביעת רף מסוכנות גבוה:** * **הנמקה:** בית המשפט ביסס את קביעתו לגבי המסוכנות הגבוהה של המשיב על שילוב של מספר גורמים: * **עבר תעבורתי "טרי":** המשיב נשפט לפני כשלושה שבועות בלבד בגין עבירות חמורות, הכוללות נהיגה במהירות קיצונית (201 קמ"ש), אי-ציות להוראות שוטרים וניסיון בריחה. * **המתנה לריצוי עונש:** העבירות הנוכחיות בוצעו בזמן שהמשיב ממתין לתחילת ריצוי עונש של עבודות שירות. * **מאסר מותנה:** קיים מאסר מותנה בר הפעלה. * **זלזול בהוראות שיפוטיות:** נהיגה בזמן פסילה, לאחר שהורשע ונגזר דינו, מהווה זלזול ישיר בהחלטות בית המשפט. * **ניסיון בריחה כדפוס התנהגות:** לא מדובר במקרה בודד של אי-ציות, אלא בדפוס התנהגות חוזר, הכולל ניסיונות בריחה משמעותיים. * **השלכה על אמון:** הנתונים הללו מובילים לקביעה שמידת האמון שניתן לתת במשיב הינה נמוכה ביותר. חוסר האמון אינו מאפשר מעבר לחלופת מעצר (גם איזוק אלקטרוני) ללא בחינה מקצועית. 4. **סוגיית האיזוק האלקטרוני (אלקטרוני):** * **הגדרתו כחלופת מעצר:** ההחלטה מתייחסת לאיזוק אלקטרוני כחלופת מעצר, אך מדגישה כי גם חלופה זו דורשת "מידה מינימלית של אמון". * **הצורך בתסקיר אף לחלופה זו:** בית המשפט מבהיר כי גם במעבר לאיזוק אלקטרוני, במקרים של רף מסוכנות גבוה, נדרשת זהירות יתרה, ובפרט תסקיר מעצר, על מנת להבטיח שהחלופה תצליח למנוע את המסוכנות. **חידושים ומשמעויות:** * **הדגשת חומרת עבירות תעבורה חוזרות:** ההחלטה מדגישה כי עבירות תעבורה, במיוחד נהיגה בזמן פסילה, אינן "סתם" עבירות, אלא עשויות להצביע על מסוכנות חריגה לציבור, הדורשת התייחסות משמעותית, כולל מעצר עד תום ההליכים, גם אם זהו הכלל החריג. * **יישום פרשני של סעיף 22 לחוק המעצרים:** בית המשפט מיישם באופן מחמיר את דרישת התסקיר במקרים בהם הנאשם היה עצור בעבר, וזאת, בנוסף, בשל רף המסוכנות הגבוה, ולא רק מכוח החובה החוקית. * **אבחנה דקדקנית בין מקרים:** ההחלטה מציגה יכולת אבחנה משפטית חדה בין מקרים דומים לכאורה, ומוכיחה כי גם כאשר המדינה מסכימה לחלופות מעצר במקרים אחרים, הנסיבות הייחודיות של מקרה נתון (עבר תעבורתי טרי, המתנה לריצוי עונש, התנהגות אקטיבית של ניסיון בריחה) יכולות להצדיק דרישה מחמירה יותר, כגון תסקיר מעצר. * **החשיבות של "מניעת אמון בסיסי":** בית המשפט מבהיר כי התנהגות המשיב – הפרת צו פסילה, ניסיונות בריחה חוזרים – ערערה את האמון הבסיסי הנדרש גם להפעלת חלופות מעצר מרוככות כמו איזוק אלקטרוני. **סיכום:** ההחלטה מבטאת גישה מחמירה ומודעת למסוכנות הפוטנציאלית הנשקפת מנהגים עבריינים, במיוחד אלו המפגינים דפוס התנהגות חוזר של זלזול בחוק ובסמכות. בית המשפט מיישם את הלכות בית המשפט העליון באופן דקדקני, תוך שימת דגש על הנסיבות הייחודיות של המשיב, ובפרט עברו התעבורתי ה"טרי" והחמור. החלטה זו מחזקת את הצורך בבחינה מעמיקה של מסוכנות כל נאשם, ואין להקל ראש בבקשות מעצר עד תום הליכים, גם אם מדובר בעבירות תעבורה, כאשר התנהגות הנאשם מצביעה על מסוכנות חריגה. הדרישה לתסקיר מעצר, במיוחד לאור העובדה שהמשיב היה עצור בעבר, נועדה להבטיח את שלום הציבור באופן המיטבי.