רע"א 2070/19

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על החלטת רשם הפטנטים. הערעור ביקש להאריך את תוקפם של צווי הארכה לפטנטים, בטענה כי יש לתקן את תאריך התפוגה רטרואקטיבית למועד שבו החליט בעל הפטנט לתת היתר שיווק. בית המשפט, לעומת זאת, לא הסכים ואישר את הצווים הקיימים. פסק הדין, שניתן על ידי השופט נעם סולברג, נסוב בעיקרו סביב פרשנותו של סעיף 64י(2) לחוק הפטנטים והאיזון שהוא עורך בין פיצוי בעלי פטנטים לבין קידום התחרות. סולברג מסכים עם עמדת הרשם כי לשון הסעיף מעורפלת וניתן לפרש אותה בשני אופנים. "גישת ההמצאה", הנהוגה כיום בישראל, קובעת את מועד הוצאת היתר השיווק כגורם הקובע לחישוב תקופת ההארכה. מצד שני, "גישת ההחלטה" דוגלת בתאריך מתן הפטנט. בית המשפט מכיר אמנם בתוקפה של "גישת ההכרעה", אך מדגיש כי תכלית הפיצוי אינה השיקול היחיד. האינטרסים של ודאות והסתמכות של צד שלישי הופכים בולטים לאחר הוצאת צווי ההארכה ורישומם במרשם הפטנטים. לפיכך, הגישה הקודמת של חישוב תקופת ההארכה על בסיס הוצאת היתר השיווק צריכה להמשיך ולהיות מיושמת באופן פרוספקטיבי. יתר על כן, פסק הדין מייחד את הפסיקה שנקבעה על ידי בית הדין האירופי לצדק בפרשת Incyte, ומציין כי היא חלה באופן ספציפי על הנסיבות הייחודיות הקיימות שם. החלטת הרשם שלא לאמץ פסיקה זו בדיעבד נתמכת, שכן היא מבוססת על הפעלה סבירה של שיקול דעתו. בסופו של דבר, בית המשפט מסכים עם הדגש ששם הרשם על קידום התחרות בשוק הישראלי והצורך בהתאמה לשווקים אחרים כנקודת ייחוס, במקום להעניק לפטנטים את ההגנה המרבית הקיימת במקומות אחרים. השופט סולברג מגיע למסקנה כי הערעור לוקה בחסר, ויש להותיר את החלטת רשם הפטנטים על כנה, מה שמוביל לדחיית הערעור. לפסק הדין הצטרפו השופטים י' עמית וד' מינץ.