ע"פ 4295/15

תקציר

ערכאת הערעור קבעה, כי אין בה כדי להתערב בעונש שהטיל בית המשפט המחוזי על המערער בגין סחר בסמים והפצתם, שכן הוא אינו עומד ברף של התערבות חריגה. בית המשפט הדגיש את חומרת עבירות הסמים ואת הצורך החברתי בענישה מרתיעה, וציין את מעורבותו המשמעותית של המערער באספקת כמויות גדולות של הרואין וקוקאין. בית המשפט המחוזי שקל היטב את נסיבותיו האישיות של המערער, עברו הפלילי, מצבו המשפחתי ותפקידו כאב, כמו גם את מעמדו כאסיר מורשה ואת הסכנה הפוטנציאלית הנשקפת ממנו. חרף טענת המערער כי לא ניתן משקל מספיק לנסיבות חייו וכי יש מקום לעונש קל יותר על סמך הערכת שירות המבחן, קבע בית המשפט כי תסקיר זה הוא בגדר המלצה ולבית המשפט שמורה שיקול הדעת לשקול את כל האינטרסים. בנוסף, בעוד המערער החל בשיקום, בית המשפט לא מצא ראיות ממשיות לקיומו של "סיכוי ממשי" לשיקום מלא, המצדיק סטייה בגזר הדין. בית המשפט דחה גם את טענת המערער כי יש לראות במעשיו אירוע בודד, והסכים עם הערכת בית המשפט המחוזי כי מדובר באירועים נפרדים המצדיקים את העונש שהוטל. בסופו של דבר, הערעור נדחה, ואישר את החלטת בית המשפט המחוזי.