עת"מ 43024-11-22

תקציר

במרכז המחלוקת במקרה זה נסוב הודעת שומה שהוציאה העירייה לעותר בעניין ארנונה. המחלוקת המרכזית נסובה סביב פרשנותו של הסכם פשרה בין הצדדים, בפרט לעניין מועד ביצוע או ביצוע ההודעה. העירייה טענה כי המועד הרלוונטי הוא מועד הוצאת ההודעה, ואילו העותרת טענה כי זהו מועד קבלת ההודעה. בית המשפט צידד בעירייה בנקודה זו, פירש את לשון ההסכם לטובתם וציין כי על פי פסיקה קודמת, חוב הארנונה נוצר על סמך ההחלטה ולא על סמך שליחת הודעה. כמו כן, בית המשפט קבע כי ההודעה עמדה בדרישות החוק והוצאה כדין על ידי העירייה. עם זאת, בית המשפט קיבל את טענת העותרים כי הם קיבלו את הודעת השומה רק ביולי 2022, למרות טענת העירייה כי היא נשלחה בדצמבר 2021. כתוצאה מכך, בעוד בית המשפט אישר את זכותה של העירייה לשנות את סיווג הנכסים ולדרוש תשלום החל מינואר 2021, הוא גם הכיר בזכותה של העותרת להתנגד להודעה, שכן היא לא הוגשה בהקדם. בעקבות זאת, הורה בית המשפט כי העותר יוכל להגיש התנגדות לשנת 2021 בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין וכי על המנהל להשיב הן להתנגדויות 2021 והן לשנת 2022 בתוך 45 יום מקבלת ההתנגדות לשנת 2021. כך תינתן לכל צד הזדמנות לנווט את ההליך המשפטי כראוי. בית המשפט השתמש גם בדוקטרינת הבטלות היחסית כדי להבטיח הליך הוגן. לבסוף, בהתחשב בכך ששני הצדדים חלקו את האחריות לסכסוך, בית המשפט קבע כי כל צד יישא בהוצאות המשפט שלו, ופסק הדין הועבר לשני הצדדים בהתאם.