ת"א 31973-09-18

תקציר

פסק הדין מקבל את טענות התובעים כי על הנתבע לפנות את המקרקעין שבבעלותם. זאת, בהתבסס על פסיקות קודמות של בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון, אשר קבעו כי לנתבעת אין זכות להחזיק במקרקעין וכי התובעים זכאים לפנותה. פסקי הדין הקודמים פיצלו את הסעד המבוקש לשני חלקים: פינוי הנתבעת וכל פיצוי כספי המגיע לה. פסק דינו של בית המשפט העליון קבע כי התובעים אינם צריכים לשלם לנתבעת פיצויים כלשהם בטרם פינויה. עוד נקבע כי זכותה של הנתבעת לסעד פיצול אינה מקנה לה זכות להמשיך ולהחזיק במקרקעין. פסק הדין מבהיר כי טענות הנתבע להישארות בקרקע, באמתלה של צורך בפיצויים, אינן תקפות. לנתבעת, בהיותה רשות ציבורית, היה די זמן להיערך לפינוי והיה עליה לנצל את הזמן שחלף מאז פסק הדין כדי למצוא מקום חלופי. קביעת מועד לפינוי המאזן בין זכויות שני הצדדים נראית ראויה. לפיכך, נקבע כי על הנתבעת לפנות את המקום ולמסור את החזקה במקרקעין לבעלים החוקיים עד ליום 29.4.22 בשעה 12:00 בצהריים. במקרה של אי ציות, יוכלו התובעים לאכוף את פסק הדין באמצעות לשכת ההוצאה לפועל. הנתבע יישא גם בהוצאות המשפט של התובעים, בסך 70,000 ₪, וסכום זה ישולם בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.