ת"א 20622-07-11

תקציר

פסק הדין המדובר נוגע לשתי בקשות שהגיש התובע בנוגע לנכס שלטענתו רכש. הבקשה הראשונה מבקשת לחייב את האפוטרופוס לנכסי נפקדים (הנתבעת) לדון בבקשתם לשחרור הנכס האמור, אותה הגיש התובע באפריל 2015. בקשה זו נובעת ממחלוקת משפטית ממושכת בנוגע לסיווג הנכס כנכס נפקדים. הבקשה השנייה מחייבת את היועץ המשפטי לממשלה להשיב לבקשה ששלח התובע במרץ 2016, בעניין בחינה מחודשת של מעמד הנפקד של הנכס. בית המשפט קבע כי אין לו סמכות לדון בבקשה הראשונה, המבקשת לחייב את הנאשם לדון בבקשת השחרור. המסקנה היא כי העניין מצוי בסמכותו של בית המשפט המינהלי המוסמך, שכן מדובר במחלוקת על קבלת החלטות מנהליות של הנתבע. זאת ועוד, ההיבט הפרוצדורלי של הבקשה, בהיותה חלק מטענה עיקרית אחרת, תומך אף הוא במסקנה זו. באשר לבקשה השנייה מציין בית המשפט כי נראה כי אין קשר ישיר בין בקשת התובע ליועץ המשפטי לממשלה לבין התביעה הנוכחית. בית המשפט מציע לדחות את בקשת התובע בנימוק שאין מקום לנהל הליכים מקבילים. עם זאת, בית המשפט מכיר בכך שאם תביעתו העיקרית של התובע תסתיים, לא תהיה מניעה לדון בבקשה השנייה. בית המשפט אף הביע את דעתו כי סילוק התביעה הנוכחית מכוח תקנה 154 לתקנות סדר הדין האזרחי עשוי להיות ראוי, תוך שמירה על זכותו של התובע להגיש תובענה חדשה במידת הצורך. התובע נדרש למסור את עמדתו בעניין זה, ולאחר מכן יקבע בית המשפט את הצעדים הבאים. פסק הדין מדגיש כי הדיון בבקשות התעכב, ובית המשפט מעודד את התובע לתת עמדה ברורה לגבי המשך או סיום התביעה. החלטה זו התקבלה בהיעדר שני הצדדים ולאור מורכבות התיק, נראה כי בית המשפט מעודד את התובע לשקול פתרון חלופי.