ע"א 3638/97

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור שהובא בפניו, ומסכים עם החלטת בית המשפט המחוזי. הערעור מתייחס למחלוקת על מס הכנסה של המערערת, בפרט בנוגע לניכוי הוצאות מסוימות שהוצאו במהלך ייצור ההכנסה. בית המשפט המחוזי קבע בעבר כי הוצאותיו של הנישום, שנטען כי הוצאו על הפקת הכנסה, אינן ניתנות לניכוי מההכנסה החייבת משום שהכספים לא הועברו ליעד המדווח. עם זאת, בפסק הדין נקבע כי החלטת בית המשפט המחוזי אינה עולה בקנה אחד עם לשון החוק או כוונתו. היא מדגישה כי יש להתמקד בנקודת מבטו של הנישום ובמטרה הממשית שלשמה הוצאו ההוצאות, ולא באופי הקבלה על ידי המקבל. הוא מדגיש כי ההוצאות חייבות להיות קשורות ישירות לייצור הכנסה כדי להיות ניתנות לניכוי. באשר לדמי הניהול, נקבע בפסק הדין כי הם שולמו לחברות פז והיוו למעשה דמי פיצוי בגין הפסדים שנגרמו להן. עמלות אלה אינן זכאיות לניכוי לפי סעיף החוק הרלוונטי. לגבי הסכומים המוקדשים ל"שירותים והחזר הוצאות", מחזק פסק הדין את קביעת בית המשפט המחוזי כי המערערת כבר ניכתה סכומים אלה ואין ביכולתה לנכותם שוב. בית המשפט דוחה גם את טענות המערערת בעניין מלאי צמיגים וגניבות מדווחות, ומסכים עם קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי. הערעור נדחה, והמערערת חויבה בהוצאות המשיב בסך 20,000 ₪. פסק הדין ניתן פה אחד בין המשנה לנשיא ש' לוין, השופט י' טירקל והשופט ריבלין.