המ"ש 3317-08-17

תקציר

בית המשפט החליט לדחות בקשה בשל היעדר הסבר סביר לאיחור בהגשתה ובהיעדר טענת עיוות דין. טענת המבקש כי אדם אחר נהג ברכב בעת ביצוע העבירה עמומה מדי ונעדרת ראיות מבססות, ולפיכך אינה מבססת חשש לגרימת עוול. גם הסוגיה המרכזית בדבר חוקיות הדו"ח הנשלח למבקש אינה משכנעת. המבקש אינו חולק על קבלת הדו"ח ואינו טוען לפגמים כלשהם בתהליך הדיוור, ולכן הנטל הוא עליו להסביר מדוע הדו"ח המסומן "לא ידוע בכתובת" לא התקבל בזמן שהודעת הקנס הכפולה הייתה. בית המשפט אינו מקבל את טענת בא כוח המבקש כי הדבר חורג מתחומה של תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי. אין די בתשובותיו של המשיב שצורף לבקשה כדי לעמוד בנטל ההוכחה המוטל על המבקש. הם רק מעלים השערות לגבי הסיבות לאי ההתאמה במשלוח הדואר, והמבקש אחראי לספק הסבר מקובל. כמו כן, בית המשפט מטיל ספק בקיומה של מדיניות עקבית ביחס לטיפול בנתונים זהים ומדגיש כי המבקש לא עמד בנטל ההוכחה ביחס להשערה זו. ככלל, בית המשפט לא שוכנע כי קיימת הצדקת שיהוי סבירה או חשש לעיוות דין, ועל כן הבקשה נדחית.