מ"ח 3202/15

תקציר

השופט שקל בכובד ראש בקשה למשפט חוזר בהתבסס על שתי עילות המנויות בסעיף 31 לחוק בתי המשפט. העילה הראשונה נוגעת לקיומן של עובדות או ראיות שיש בהן כדי לשנות את תוצאת המשפט לטובת המבקש, ואילו השנייה נוגעת לחשש לעיוות דין בשל ייצוג לקוי. השופט מגיע למסקנה כי המבקש לא הציג טיעון משכנע לאף אחת מהעילות הללו. ראשית, הודאת המבקש, שהייתה במסגרת הסדר טיעון, נחשבת וולונטרית וחוקית, ולכן לא ניתן לחזור בה בקלות. שנית, המבקש לא הציג כל ראיה חדשה המצדיקה משפט חוזר, כפי שניתן היה להשיג בקלות לפני שנים, ואין בה כדי לשנות באופן משמעותי את תוצאות המשפט. בנוסף, הטענה בדבר ייצוג לקוי אינה נתמכת ומופרכת על ידי מעשיו של עורך דינו לשעבר של המבקש. ככלל, השופט מוצא כי המבקש לא סיפק סיבה מספקת למשפט חוזר ולכן דוחה את הבקשה. למרות ההצדקה לחייב את המבקש בהוצאות משפט, השופט מפעיל שיקול דעת ומוותר על דרישה זו. ההחלטה מתקבלת מתוך הבנה כי על המבקש לעמוד בצווים קודמים ולהימנע מהארכת מעמדו.