ת"פ 26617-12-20

תקציר

במקרה של מדינת ישראל נ' מויאל ואח', שנשמעו בבית משפט השלום בנתניה, הודו שני נאשמים, נתנאל מויאל וערן לסקר, באישומים מתוקנים הכוללים עבירות מרמה, התחזות ועבירות מחשב. על מויאל, העבריין המרכזי, נגזרו 19.5 חודשי מאסר בפועל, לצד מאסר על תנאי, צו פיצויים בסך 20 אלף שקל וחילוט נכסים יקרי ערך. לסקר, שסייע למויאל למשוך כספים במרמה, הופנה לחוות דעת לפני מתן גזר הדין. בסופו של דבר נגזרו עליו תשעה חודשי עבודות שירות בעמותת "שביים", שישה חודשי מאסר על תנאי, צו פיצויים בסך 4,500 שקל, קנס בסך 2,000 שקל או חודש מאסר במקום הקנס והתחייבות בסך 5,000 שקל להימנע מביצוע עבירות נוספות בתוך שלוש שנים. בית המשפט הדגיש את ההבדלים המשמעותיים בין שני הנאשמים מבחינת מספר העבירות, תפקידם וסכומי הכסף הכרוכים בכך, תוך חתירה לתוצאה מאוזנת תוך הימנעות מיחס מפלה. פסק הדין התייחס גם לערכים המוגנים הנפגעים מהעבירות, לרבות זכויות קניין של הפרט, סחר חופשי ויחסים מאובטחים בין הלקוח לבנק. העונשים המקובלים שהוצגו הן על ידי התביעה והן על ידי ההגנה נשקלו, כאשר בסופו של דבר קבע בית המשפט טווח ענישה של שישה חודשים עד שנת מאסר בפועל או עבודות שירות. הודאתו המוקדמת של לסקר בתיק המורכב, שבו השתתפו כ-100 עדים, נלקחה בחשבון בחיוב, וכך גם נסיבותיו האישיות והרפואיות במידה פחותה. גזר הדין הכולל שניתן הביא בחשבון את הפערים הראייתיים המהותיים בין המקרים של מויאל ולסקר, וכתוצאה מכך הוטל צו עבודות שירות על האחרון, ברף העליון של תשעה חודשים.