ת"א 1527/07

תקציר

התובעת, שעבדה כמלצרית ולעיתים כדיילת בעת התאונה הראשונה, תבעה מהנתבעים פיצויים בגין שתי תאונות דרכים שאירעו בשנים 2001 ו-2004. היא טענה כי אינה יכולה להמשיך בעבודתה בשל התאונות ומסרה היסטוריה תעסוקתית ופרטי הכנסות לאחר התאונה. עוד טענה התובעת כי עבודתה של צלמת, מקצועה הנוכחי, תובענית מבחינה פיזית ומוגבלותה הרפואית מגבילה את אפשרויותיה בתחום זה. הנתבעים טענו כי מצבה הרפואי של התובעת אינו מצדיק כל פיצוי וניסו לייחס חלק מנכותה לאירועי עבר, לרבות אירוע בו החליקה. עוד טענו כי אופי עבודתה של צלמת אינו תובעני פיזית כפי שתיארה התובעת וכי אין די בפרטי הכנסותיה כדי לקבוע הפסד כלשהו. בית המשפט בחן את הראיות והטיעונים שהציגו הצדדים. נמצא כי הערכת המומחה לדרגת נכות רפואית של 10% לתובע הייתה סבירה וראויה, בהתחשב בשיקול דעתו של המומחה ובמסמכים הרפואיים הקיימים. באשר לנכות תפקודית והשפעתה על כושר ההשתכרות של התובע, שמע בית המשפט עדויות מפי שלושה אנשי קולנוע וטלוויזיה מנוסים. תיאורי עבודתו של צלם והמגמה הנוכחית לשימוש במצלמות קלות משקל היו שונים, כאשר תיאורו של מר דורון משקף יותר את המציאות הרווחת. בית המשפט מצא כי בעוד שצלמים עשויים להזדקק מדי פעם לביצוע עבודה פיזית כלשהי, תיאוריו של התובע היו מוגזמים. בית הדין ציין גם את הימנעותה של התובעת מלהביא ראיות מספיקות להכנסותיה, במיוחד בהתחשב בהיותה עצמאית, וקבע כי בסיס השכר הרלוונטי עומד על כ-110% מהשכר הממוצע במשק. בית המשפט פסק לתובע הפסד השתכרות עתידי וסכומים נלווים בסך 135,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה, סיוע מצד שלישי וכאב וסבל כתוצאה משתי התאונות. על הנתבעים הוטלו אחוזים שונים של אחריות לפיצויים, כאשר הנתבעים 1 ו-2 שילמו 75% ונאשם 3 שילמו 25%. בנוסף, חויבו הנתבעים לשלם לתובע את שכר טרחת עורך הדין, שחושבו בשיעור של 15.34% מרכיבי החיוב המוזכרים בפסק הדין, והתובע נדרש למסור הצהרה מתאימה בתוך 10 ימים.