ע"א 8991/21

תקציר

בפסק דין זה בחן בית המשפט הן ערעור והן ערעור נגדי שעניינו מחלוקת על הכנסותיו הבלתי מדווחות של אדם שנפטר והשפעתה על חישוב הפסד המזונות לתלויים בו. בית המשפט, בהתייחסו למקרים שונים, הדגיש את המורכבות שבהוכחת הכנסות לא מדווחות וקבע כי הפיצוי צריך לשקף את השתכרותו בפועל של המנוח מבלי להעניש תלויים בגין אי דיווח. עם זאת, נטל ההוכחה גבוה במיוחד עבור תובעים הטוענים להכנסות לא מדווחות. בית המשפט תמך בפסיקות קודמות לפיהן חישובי פיצויים לא צריכים להתחיל בהנחות שכר קבועות וצריכים לקחת בחשבון את הסבירות לרווחים שלא פורסמו. במקרה דנן טענו המערערים כי ההכנסה הבלתי מדווחת הוערכה בחסר, ואילו המשיב טען כי לא היה מקום להכיר בה. בית משפט קמא חישב את הכנסתו הלא מדווחת של המנוח מעסקי העופות שלו ב-3,750 ₪ בחודש, תוך בחינת ראיות כגון מספרי העופות ודפוסי ההכנסה של המנוח. ערכאת הערעור לא מצאה טעם משכנע לשנות את פסק דינו של בית משפט קמא, שכן המערערים לא הביאו ראיות משמעותיות המערערות על ממצאים אלה. בנוסף, נלקחו בחשבון חבויות המס הפוטנציאליות אם ההכנסה הייתה מדווחת, מה שהפחית עוד יותר את ההפסד הכספי בפועל. בית המשפט התייחס גם לפיצוי בסך 250 אלף שקל בגין אובדן שירותים, וקבע כי הוא סביר לאחר שקילת גורמים אישיים ומשפחתיים. בסופו של דבר, בית המשפט לא מצא עילה להגדלה או הפחתה של פיצוי זה ודחה את שני הערעורים, תוך חיוב המערערים בכיסוי הוצאות המשפט של המשיב.