ת"א 41867-03-15

תקציר

פסק הדין דן בדחיית תביעה עיקרית ובקבלת תביעה שכנגד בדבר דמי שימוש בגין חריגה משימושים באחוזה חקלאית. סעיף 4 לחוק ההתיישנות מופעל על מנת להבטיח שוויון בין הצדדים, דוחה את טענת הנתבעים לאי תקינות ומדגיש כי דחיית התביעה העיקרית אינה גורעת מהוראות פרוצדורליות. פסק הדין מתייחס גם לטענת הנתבעים כי יש לדחות את התביעה נגד אחד הנתבעים, וקובע כי הנתבע היה מעורב בשימושים בעיזבון ולא הוכיח את אי מעורבותו. נקבע כי השימושים במבנים נאסרו, והנתבעים נדרשים לשלם דמי שימוש לתובע, בעל הקרקע. טענת התובע מתבססת על דוחות פיקוח, התכתבויות, חוזי שכירות והודאות הנתבעים עצמם, בעוד שטענות הנתבעים וראיותיהם נמצאו בלתי עקביות ובלתי אמינות. בית המשפט מצדד בחישוב דמי השימוש על ידי התובעת על סמך חוות דעת מומחים, ומורה לנתבעים לשלם את דמי השימוש עד לסכום התביעה שכנגד, המוערך נכון ליום 1.7.2015. התובע רשאי להגיש חישוב דמי שימוש מתאימים עד ליום 5.7.2023, והנתבעים רשאים להשיב עד ליום 17.7.2023. הצדדים מוזמנים להידברות ולנסות להגיש חישוב מוסכם לקביעת הסכום הסופי. עוד מבהיר פסק הדין כי לא ניתן לפתוח מחדש טענות או שאלות נוספות, וקובע את זכות הערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 60 יום.