ה"פ 376/04

תקציר

המחלוקת נוגעת לזכויות בנייה על גג בניין עירייה בנתניה. בשנת 1975 העביר ראש עיריית נתניה דאז את ההחלטה למי יוענקו זכויות אלה לשני הרבנים הראשיים לעיר, שפסקו לטובת המשיבה 1, אגודת בתי הכנסת. העירייה לא קיבלה קביעה זו ודחתה את בקשותיה הבאות של המשיבה 1 למימוש זכויות אלה. עתה מבקשת המשיבה 1 לאשר פסק דין זה כפסק בוררות. העירייה טוענת כי פסק הדין אינו פסק בוררות וכי יש לה זכויות בעלות על הנכס. לחילופין, אם פסק הדין נחשב לפסק בוררות, העירייה מבקשת את ביטולו מכמה טעמים, ובהם היעדר הסכם בוררות תקף, ליקויים פרוצדורליים ושינויים במסגרת הרגולטורית ובמצב בשטח. המשיבה 1 טוענת, כי בקשת העירייה לבטל את פסק הבוררות אינה במועד וכי החלטת הרבנים הראשיים, המבוססת על דבר המלך במועצה (1924), אינה כפופה לסמכות בית המשפט. עוד הם טוענים כי פסק הבוררות תקף ויש לאשרו. בית המשפט מגיע למסקנה כי התנגדות העירייה לאישור פסק הבוררות תישמע, למרות היעדר הגשה במועד, בשל הנסיבות החריגות של המקרה. עקרון השיהוי חל כאן, שכן השיהוי של המשיבה 1 בעמידה על זכויותיה הביא למצב שבו העירייה יכלה לצפות באופן לגיטימי כי המשיבה 1 זנחה את תביעתה. זאת ועוד, התנהגותה של המשיבה 1 לאורך השנים גרמה לשינוי לרעה במצבה של העירייה. בסופו של דבר, הבקשה לאישור פסק הבוררות נדחית בשל השיהוי הבלתי סביר של המשיבה 1 במימוש זכויותיה. כל צד יישא בהוצאותיו.