ע"א 2110/09

תקציר

בערעור על בעלות על חלקת אדמה בדלית אל-כרמל, שנרשמה תחילה על שם המנוח נאיף עלי קדור, פסק בית המשפט המחוזי בחיפה לטובת המשיב והכיר בזכותו להירשם כבעלים במקום. המשיב טען כי אביו המנוח, מסד דכסא, רכש את הקרקע מנייף בשנת 1942, כאשר הזכויות הועברו אליו מאוחר יותר בשנת 1985 באמצעות ייפוי כוח בלתי חוזר. עם זאת, לא היה לו תיעוד בכתב של העסקה. בית המשפט המחוזי קבע כי דרישת הכתב בסעיף 8 לחוק המקרקעין אינה חלה בשל מועד העסקה; במקום זאת, היא דרשה ראיות מחמירות פחות לפי סעיף 80 לחוק סדר הדין האזרחי העות'מאני. למרות שראיות המשיב לא עמדו אפילו ברף זה, בית המשפט, בהסתמך על עקרונות של תום לב והגינות, התיר חריגות מדרישות הכתב במצבים חריגים כדי למנוע עוול. המערער, נכדו ויורשו של נאיף, ערער על החלטה זו, טען כי היעדר ראיות בכתב נוגד את הוראות החוק, ונימק את היעדר טענת הרישום של המשיב ואביו למעלה מ-50 שנה. עם זאת, בית המשפט לערעורים אישר את החלטת בית המשפט המחוזי בהתבסס על עדויות ועדויות של עדים משפחתיים התומכים בביצוע העסקה, למרות פגמים פרוצדורליים בהתנגדויות הראייתיות של המערער. בית המשפט סבר, כי מאחר שהמערער לא התנגד לעדות במהלך המשפט, רשאי בית המשפט לראות בה תקפה. בית המשפט הדגיש כי מקרה זה נשלט על ידי דרישות ראייתיות ולא חוקתיות, כפי שנקבע בסעיף 80, ולכן לא התייחס לריכוך אפשרי של הדרישות לפי דיני המקרקעין. בסופו של דבר נדחה הערעור, ונפסקו הוצאות כנגד המערערת.