ת"א 26672-06-19

תקציר

מדובר בתביעה כספית שהגישה חברת הסעות, התובעת, כנגד חברת הביטוח שלה, הנתבעת, לאחר שהנתבעת הכחישה את תביעת הביטוח של התובע בחשד להונאה. אוטובוס ההסעות של התובע היה מעורב בתאונה בה סטה מהכביש והתובע תבע פיצוי על פי פוליסת ביטוח מקיף. הנתבע סירב לפצות את התובע על סמך סעיפים 25 או 26 לחוק חוזה הביטוח, המאפשרים לו להתנער מאחריות אם יצליח להוכיח תרמית. בית המשפט פסק לטובת התובע. למרות שהיו פערים בראיות התובע וחוסר עקביות בעדותו, בית המשפט נחה דעתו כי התאונה התרחשה כמתואר וכי התובע לא ביצע הונאה. הנאשם לא הביא ראיות מספיקות להוכחת טענת המרמה, שהתבססה על ראיות נסיבתיות, ולא עמד ברף הראייתי הנדרש. זאת ועוד, בית המשפט החליט שלא לפסוק ריבית מרבית, שכן התנהלות הנתבע לא הייתה בלתי סבירה לאור אופיו הקשה של התובע והקשיים בהם נתקל בהשגת מידע. בעוד התובע טען לנזקים עקיפים, הם לא הביאו ראיות מספיקות להפסדים אלה ולכן בית המשפט לא פסק אותם. עם זאת, בית המשפט פסק לתובע פיצויים ישירים בסך 161,900 ₪, בצירוף ריבית, הצמדה, שכר טרחת עדים, אגרת בית משפט ושכר טרחת עורך דין. כמו כן חויבה הנתבעת לפצות את התובעת בגין שווי שרידי האוטובוס אם יוכח כי התובעת לא קיבלה תשלום בגנם.