ת"א 1102/06

תקציר

המחלוקת בין התובע, המספק שירותי כיבוי אש לנתבע, לבין הנתבע נסובה סביב התחום המתאים שיש להשתמש בו לצורך חישוב האגרה השנתית שעל הנתבע לשלם עבור שירותים אלה. התובעת טוענת כי יש לחשב את האגרה על בסיס השטח הכולל של מפעל הנתבעת, הכולל הן שטחים בנויים והן שטחים פתוחים, ואילו הנתבעת טוענת כי יש להתחשב בשטחים הבנויים בלבד. בית המשפט בוחן את המחלוקות העובדתיות והמשפטיות בין הצדדים. עובדתית, בית המשפט מוצא כי ההסכם בין הצדדים בדבר התשלום מוגבל לשנים 2003-2005 ואינו חל על שנת 2006, והתובעת לא הוכיחה די הצורך כי נערכו ביקורות בשטחים שמעבר לשטחים הבנויים של המפעל. מבחינה משפטית, בית המשפט קובע כי התובע זכאי לתשלום רק עבור בדיקת ציוד כיבוי האש והשטח שיש לקחת בחשבון עבור כל סוג ציוד מוגדר בתקנות הרלוונטיות. בית המשפט מקבל את טענת התובעת כי יש לכלול בשטח המחושב רדיוס של 50 מטר סביב ברזי כיבוי חיצוניים, אך רק אם ברזים אלה מותקנים מחוץ לשטח הבנוי. באשר לחניונים ושטחים פתוחים, בית המשפט קובע כי על הנתבעת לשלם רק עבור אגרה המכסה את השטח בו מותקנים ונבדקים אמצעי כיבוי ספציפיים. כתוצאה מכך, הנתבעת נדרשת לשלם אגרה בגין שטחים בנויים שנבדקו בשנת 2006, בסך כולל של 34,512 מ"ר, ושטחים בטווח של 50 מטרים מברזים חיצוניים. התובע חויב לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 40,000 ₪ בתוספת מע"מ.