ע"ע 20089-02-23

תקציר

פסק דין זה של בית הדין הארצי לעבודה מתייחס לערעור של עובד ומעביד על פסק דין של בית הדין האזורי בעניין הפרשי שכר, פיצויי פיטורים והטבות העסקה אחרות הנובעות מעבודתה של העובדת כסייעת בגן ילדים. העובדת טענה כי יש לחשב את שכרה כשכר של גננת ולא של סייעת, אך בית הדין קבע כי תפקידה בפועל הוא של סייעת, וכי שיטות התקצוב של המעסיק אינן רלוונטיות לסוגיה זו. בית הדין פסק גם על שעות עבודתה של העובדת, מועדי תחילת עבודתה וסיום עבודתה וזכאותה לתשלומים שונים כגון הפרשות לפנסיה, הפרשות לקרן השתלמות, תוספת מעוף וסייעות נוספות, דמי הבראה ופדיון חופשה – בין אם דחה את תביעותיה של העובדת ובין אם פסק לה את התשלומים. בית הדין קיבל את טענת העובדת כי היא זכאית לשכר עבור מספר ימים מסוימים בחודשים יוני ואוגוסט 2011, וכן כי המעסיק לא הוכיח כי שילם לעובדת את הסכום הנקוב בתלוש הפרשי שכר. באשר לדמי מחלה ופדיון, בית הדין דחה את תביעת העובד מחוסר ראיות ומסיבות פרוצדורליות. גם תביעות העובד לתשלום דמי נסיעה, ימי שבת והלנת פיצויים נדחו מחוסר ראיות. בית הדין פסק גם בבקשת העובד לפיצול סעדים, בהתחייבות שני הצדדים לכיסוי הוצאות משפט, ובחישוב הפרשי השכר של העובד, פיצויי הפיטורים והחשבון הסופי – ובסופו של דבר קבע כי על המעסיק לשלם לעובד הפרשי שכר בסך 134,518 ₪ ואת יתרת פיצויי הפיטורים. למרות קבלת חלק מטענות העובד והמעסיק, התוצאה האופרטיבית הסופית נותרה בעינה, שכן הסעד הכספי הוגבל לסכום הנתבע על ידי העובד. לבסוף, קבע בית הדין כי כל צד יישא בהוצאות הערעור שלו, וכי על המעסיק להודיע על עמדתו בבקשת העובד להשבת פיקדון בתוך שבעה ימים.