ת"א 1398-01-09

תקציר

פסק הדין נסוב סביב תיק הסדר מקרקעין, בו מבקשים התובעים, המייצגים את הבעלים של חלק מסוים במקרקעין, לתקן את מה שלטענתם הינו רישום שגוי של זכויות במקרקעין לטובת הנתבע (הנתבע מס' 6). המקרה המקורי (תיק 830/יוליס) עסק בבקשה של נאשם 6 לרשום חלקה ספציפית של 2,960 מ"ר בתוך חלקה גדולה יותר (חלקה 34). עם זאת, פסק דינו של בית המשפט המחוזי חרג לבקשת הנתבעת ורשם את כל 38/100 החלקים (כ-4,050 מ"ר) של חלקה 34 על שם הנתבעת. התובעים, שלא נכחו בדיון, מבקשים כעת לתקן טעות רישום זו, ומבקשים כי רק 2,960 המ"ר הנתבעים המקוריים יירשמו על שם הנתבעת. השופט בוחן תחילה את סוגיית השיהוי, ודוחה את הטענה כי חלוף הזמן מאז פסק דינו של בית המשפט המחוזי עולה כדי שיהוי שיפגע בתביעתם הנוכחית של התובעים. השופטת מדגישה כי התנהלות התובעים אינה מעידה על ויתור כלשהו על זכויותיהם, ואין כל עדות לשינויים שליליים או לחוסר תום לב מצד הנתבע. לאחר מכן, מתייחס השופט לטענת הנתבע כי התובעים מנסים לעקוף את עקרון סופיות הדעת באמצעות שימוש בסעיף 93 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין. השופטת מבהירה כי סעיף 93 מספק אפיק נוסף, נפרד מסעיף 59, לערער על החלטת הרישום, ללא תנאי, ואי השימוש הקודם של התובעים בסעיף 59 אינו מונע את תביעתם הנוכחית. לאחר מכן יורדת השופטת לגופו של עניין, וקובעת כי רישום הזכויות על שם הנתבע מס' 6 אכן לא היה תקין. הבקשה ופסק הדין שלאחריה חרגו מבקשתו הראשונית של הנתבע, והשופט פוסק כי יש לבטל את הרישום בהתאם. השופטת מדגישה כי הנתבעת זכאית לרישום 2,960 מ"ר בלבד הנתבעים במקור. יתר על כן, השופט מציין כי מאחר שהנתבע ויתר על תביעתו נגד הבעלים של חלקים אחרים שלא פורטו, ייתכן שיהיה עליו להגיש נגדם תביעה מחדש כדי להשלים את הליך הרישום. השופט מסיים בכך שהוא מבטל את הרישום הנוכחי של חלקים 38/100 על שם הנתבע מס' 6 ומורה כי הזכויות על 2,960 מ"ר ספציפיים מתוך סך החלקה יירשמו על שמו במקומם. בנוסף, הנתבעת נדרשת לשלם לתובעים הוצאות משפט בסך 11,600 ₪. פסק הדין ניתן בהיעדר שני הצדדים, והשופט קובע במפורש כי אין לראות בו כקובע תקדימים כלשהם.