ע"א 2809/13

תקציר

פסק הדין בערעור נדחה, תוך שהוא דבק בהחלטת בית המשפט המחוזי על יסוד ממצאיו העובדתיים. בית המשפט לא מצא נסיבות חריגות להתערב בפסיקות הערכאה הנמוכה יותר, לרבות הערכת עדויות העדים. טענת המערערת כי שגה בית המשפט המחוזי בהניח את פירוק החברה בשנת 2006 נדחתה, שכן בית המשפט אכן התייחס לאירועים בשנים 2006-2007. יתר על כן, בית המשפט הדגיש כי הצגת ראיות חדשות בשלב זה – כגון הטענות שהועלו על ידי המשיב מס' 2 – אינה אפשרית ואינה ראויה, מה גם שהמשיב לא ערער על פסק הדין נגדו. עוד קבע בית המשפט כי אין חובה על בית המשפט המחוזי להתייחס במפורש לכל הטענות וההסכמות, ומסקנותיו, המבוססות על הראיות שהוצגו, נותרות בעינן. לבסוף, מצא בית המשפט הליכים משפטיים מתמשכים בין המערערת לבין המשיב מס' 3 שאינם קשורים לתיק הנוכחי. הערעור נדחה, והמערערת אחראית להוצאות המשיבים. השופטת א' חיות והשופט א' פוגלמן מסכימים עם ההחלטה.