רצ"פ 48460-05-16

תקציר

המקרה נסוב סביב יכולתו של בנק להחזיר כספים שהולוו לאנשים פרטיים לצורך רכישת נדל"ן, על ידי מכירת הנכס עצמו במקום לממש את זכויותיהם החוזיות של הרוכשים. המבקשים, שרכשו את הנכס המדובר באמצעות הלוואה מהבנק, לא פרעו את חובם. הבנק רצה למכור את הדירה ישירות מבלי למכור תחילה את הזכויות החוזיות של הרוכשים או להיכנס לנעליהם כדי להשלים את המכירה. הבנק טען כי הרוכשים החזיקו בנכס תקופה משמעותית וכי פעלו בחוסר תום לב. השופטים קבעו כי הבנק אינו יכול למכור את הדירה ישירות. הם קבעו כי על פי הפסיקה הקיימת, משכון הבנק על זכויותיהם החוזיות של המבקשים מזכה אותו במימוש המשכון בשתי דרכים: מכירת זכויות אלה או כניסה לנעליהם של המבקשים, אך לא באמצעות ירידה ישירה לדירה. השופטים המליצו להעניק לבנק רשות ערעור על פסק הדין, ולשקול את בקשת רשות הערעור כערעור עצמו. הם הציעו להחזיר את הדיון לרשם ההוצאה לפועל כדי לאפשר לבנק לאכוף את המשכון בשני האפיקים העומדים לרשותו לפי חוק המשכון. בנוסף, הציעו השופטים כי הגיע הזמן להרחיב את החריגים לכלל, שיאפשר לבנק למכור את הדירה ישירות בנסיבות מסוימות, אך הדבר ייקבע רק על ידי בית המשפט העליון. הן השופט שבח והן השופט אטדגי הסכימו עם התוצאה, כל אחד נתן פרשנות משלו, והשופט ברקוביץ הסכים עם דעתו של השופט שבח.