ת"א 2074/00

תקציר

התובע, בנק, תבע את הנתבעים לתשלום בסך 136,336 ₪, היתרה שנותרה בחשבון העו"ש של הנתבע 1, אשר לווה מהבנק 170,040 ₪. הנתבעים 2 ו-3 חתמו על איגרות חוב המבטיחה את כל חובותיו של נאשם 1. הנתבעים ביקשו לדחות את החזר ההלוואה משום שלטענתם מנהל הבנק התובע הבטיח להם בעל פה מסגרת אשראי בסך 150,000 ₪ שתסייע להם לפרוע את ההלוואה. בית המשפט התיר לנאשמים להציג טענה זו כהגנתם. עם זאת, במהלך תקופת קדם המשפט הודה עורך דינם של הנאשמים כי טענה זו היא טענת "הודאה והדחה". הנתבעים לא הציגו הגנה משכנעת, שכן טענת הבטחה בעל פה לא נתמכה בראיות כלשהן וסותרת מסמך בכתב חתום על ידי הנתבעים בו נכתב כי הבנק אינו מחויב לתת אשראי. יתר על כן, הנתבעים לא הציגו כל עד מומחה או חישובים מפורטים לתמיכה בטענתם לנזקים שנבעו מההפרה הנטענת של הסכם האשראי. השופט פסק לטובת התובע, דחה את כל טענות הנתבעים אחת לאחת והורה לנתבעים להשיב לתובע, ביחד ולחוד, את הסכום הנתבע בתביעה, בצירוף שכר טרחת עורך דין מוגדל.