עב"ל 389/99

תקציר

במקרה זה ערערה הרשות על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים שצידדה במשיב, דנן, בנוגע להערכה רפואית של לקות בניידותו עקב היצרות תעלת עמוד השדרה וצליעה לסירוגין. הוועדה הרפואית לענייני ניידות קבעה בעבר כי מצבו של דנן אינו נכנס לרשימת הליקויים בהסכם הניידות משום שלא היו לו סימנים נוירולוגיים אובייקטיביים או ריבוי ממצאים נדרשים לפי סעיף ח-1-ג. בעוד שבית המשפט המחוזי הציע לוועדת הערר לבחון מחדש את התאמת הליקויים ביחס לפגיעה תפקודית, הרשות טענה כי הדבר יחדש באופן פסול קריטריונים חדשים לליקוי במקום לתאם קריטריונים קיימים. ועדת הערר קבעה כי דנן ביצע צליעה לסירוגין בלבד, ולא עמד בכל התנאים שצוינו, אשר מנעו התאמה מתואמת של דירוגי ירידת ערך. בית המשפט אישר זאת, תוך הקפדה על יישום קפדני של תנאי הסכם הניידות, תוך מתן אפשרות לחריגות קלות בלבד. סמכותה של הוועדה הרפואית חזרה ונקבעה כמוגבלת לליקויים מוגדרים מראש ללא חופש פעולה רחב יותר להסתגלות או ליצירת ליקויים חדשים, תוך הבטחת התאמת ההחלטות לקריטריונים ולתכלית שנקבעו במסגרת שנקבעה. לפיכך, ההחלטה הראשונית של הוועדה הרפואית לעררים מיום 10.9.98 אושרה ללא הוצאות נוספות שהוטלו על מי מהצדדים.