תמ"ש 16266-11-23

תקציר

התובעים, בני זוג שיצרו עוברים באמצעות הפריה חוץ גופית לפני מותה בטרם עת של האישה, ביקשו רשות להשתמש בביציות המופרות של האישה המנוחה כדי להביא ילדים לעולם. התובעים טענו כי היה זה רצונה המשוער של המנוחה להשתמש בעוברים לאחר מותה. עם זאת, בית המשפט מצא כי התובעים לא הביאו ראיות מספיקות להוכחת רצונו המשוער של המנוח. תחת זאת, הראיות הצביעו על כך שרצונה של המנוחה היה להפוך לאם בעצמה ולגדל את הילדים כתוצאה מטיפולי ההפריה החוץ גופית. יתר על כן, בית המשפט ציין כי המניע האמיתי של התובעות מאחורי הבקשה היה רצונן להרחיב את משפחתן, שכן טיפולי הפוריות המסורתיים נכשלו. השופטת קבעה כי מתן עדיפות לרצון התובעים על פני האוטונומיה של המנוח אינו ראוי, במיוחד בהתחשב בהתנהלות התובעים לאורך השנים ובחוסר יכולתם להוכיח את רצונו המשוער של המנוח. הבקשה נדחתה, והתובעים לא חויבו בהוצאות כלשהן.