ת"א 7230/05

תקציר

המחלוקת היא על הזכויות במחסן הממוקם בבניין מגורים בירושלים. התובעים, יהושע, מחזיקים בחוזה שכירות דורי לדירה בקומה הראשונה, ואילו הנתבעת, מגרה, מחזיקה באותן זכויות חכירה לדירה מעל זו של יהושע. שני הצדדים חתמו על הסכם בדבר "תוספות בנייה וחלוקת זכויות" בשנת 1991. ההסכם קבע כי מגרה תוכל לבנות מחסן מתחת לדירה המקורית, ויהושע יוכל לבנות על השטח שנותר. בנוסף, אם מגרה תבנה תוספת על התוספת של יהושע, יהושע יוותר על זכויותיהם במחסן תמורת התוספת של מגרה. היה גם סעיף לגבי אפשרות בנייה של קומה שלישית. יהושע טוען שמגרה הפרה את ההסכם ומסרב להעביר להם את זכויות המחסן. מגרה טוענת כי יהושע ויתר על הזכויות בכך שבנה שטחים נוספים והשתמש בהם באופן ייחודי. בית המשפט פסק לטובת יהושע, וקבע כי הם זכאים לזכויות המחסן כפי שמגרה בנתה על גג תוספתם. יתר על כן, חתימתו של יהושע על הבקשה להיתר הבנייה לא היוותה ויתור על זכויותיהם, מה גם שלא הייתה כל ראיה לדיון כזה. עם זאת, בית המשפט הורה למגרה להעביר רק את החזקה ולא את הבעלות במחסן, שכן היא מעולם לא הייתה שלו מלכתחילה. רשות הפיתוח היא הבעלים של הקרקע, ובניית המחסנים לא באה לידי ביטוי בטאבו. עוד פסק בית המשפט כי על מגרה לשלם ליהושע 6,300 דולר דמי שימוש הולמים עבור המחסן ממועד היתר הבנייה ועד למועד פסק הדין, בצירוף הוצאות משפט בסך 10,000 שקל. פיצויים שתבע יהושע עקב שיבושים במהלך הבנייה לא נפסקו, שכן הראיות לא היו חד משמעיות, והדירה הושכרה באותה עת, ללא נזקים אישיים שנגרמו ליהושע. פסק הדין ניתן לטובת יהושע, והורה למגרה להעביר את החזקה במחסן ולבצע את התשלומים שהוזכרו לעיל.