ת"א 17731-01-09

תקציר

השופט, לאחר שבחן את הטיעונים, הראיות והעדויות, פסק לטובת הנאשמים. התובעים לא הצליחו להוכיח את טענתם מכמה טעמים. באשר לתביעת גניבת העין, התובעים לא הצליחו להוכיח מוניטין מספיק או חשש סביר להטעיה בקרב הלקוחות. הראיות שהוצגו לא הספיקו כדי לבסס את המוניטין של דגמי השעונים הספציפיים המדוברים. בנוסף, לשעוני הנתבעים היה שם שונה והפרש מחירים מובהק, כך שלא סביר שהם ירמו לקוחות פוטנציאליים. גם הטענות בגין הטעיה צרכנית, גניבה והסגת גבול לא צלחו, שכן התובעים לא הוכיחו כי הנתבעים הטעו צרכנים או גזלו את שמם הטוב. תביעת הרשלנות נדחתה בשל היעדר ראיות לנזק שנגרם כתוצאה ממעשי ההעתקה של הנתבעים. התובעים טענו גם להתערבות בלתי הוגנת, אך הם לא הראו כי הצרכנים העדיפו את הדגמים המועתקים בשל מחירם הנמוך יותר, ואף לא יכלו להוכיח את הנזק שנגרם כתוצאה מכך. התביעה בגין הפרת זכויות יוצרים וזכויות מוסריות נדחתה, שכן השעונים, למרות עיצובם המקורי, לא נחשבו ליצירות אמנות כהגדרתן בחוק. זאת ועוד, תביעתם של התובעים לעשיית עושר ולא במשפט נכשלה משום שלמרות שהנתבעים אכן התעשרו, הם לא קיבלו כל טובת הנאה לה הייתה לתובעים תביעה משפטית. לשעונים לא היה כל ערך מוסף מעבר לאלמנטים העיצוביים הפונקציונליים שלהם, והימנעותם של התובעים מלרשום את עיצוביהם או לנקוט באמצעי מיגון מתאימים החלישה את טענתם. לבסוף ציינה השופטת כי התובעים ניצלו לרעה את ההליך המשפטי בכך שהצטרפו לצדדים מיותרים, וזו סיבה נוספת לדחות את התביעה. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, בהתחשב בהתנהלות הנתבעים.