דנ"א 1558/94

תקציר

במקרה הנדון, נדרש בית המשפט לשאלה האם יחסי הממון בין בני זוג, ובפרט אלה שעלו לישראל, צריכים להיות כפופים ל"דין מקום מגוריהם בעת הנישואין", כקבוע בסעיף 15 לחוק. השופטת ט' אור הסכימה עם נימוקי הנשיאה ותמכה בקבלת העתירה, אם כי הייתה הסכמה כי החקיקה הקיימת מיושנת וזקוקה לתיקון. השופטת א' שמרה על עמדתה הקודמת בערעור, הדגישה את הצורך בשינוי חקיקה וטענה נגד דרכי קבלת ההחלטות של חבריה, שלדעתה חותרות תחת סעיף 15. היא הדגישה כי העותרת מעולם לא הוכיחה כל הסכמה עם בעלה, מפורשת או משתמעת. השופט ז.א. טל, בעודו מיישר קו עם הנשיא ברק על עקרונות יסוד, חשש ממסקנתו של ברק כי זוגות העולים לישראל מקבלים מטבעם משטר של שיתוף בנכסים. טל הדגיש כי הסכמים מכללא דורשים התנהלות מוכחת וציין כי לא הוכחה התנהגות כזו במקרה זה. הן השופט א' והן השופט טל הסכימו כי למרות שאינם חיוביים, התוצאה אליה הגיע הרוב צריכה לעמוד, אם כי הם קראו לתיקון חקיקה. בסופו של דבר, דעת הרוב הובילה להחלטה, שניתנה על ידי השופט גולדברג, המשקפת ניווט מורכב בין מסגרות המשפט הקיימות לבין הצורך ברפורמה משפטית.