ת"א 52389-01-19

תקציר

הנתבעת הסכימה לרכוש בניין מגורים מיובל ולקחה על עצמה את ההתחייבויות הקבועות בהסכמי המכר עם התובעים, לרבות מועד המסירה ליום 1.9.2017. התובעים, רוכשי הדירות בבניין האמור, הגישו תביעה נגד הנתבעת בגין אי מסירת הדירות במועד החוזי ודרשו פיצוי לפי חוק מכר דירות. בית המשפט מצא כי הנתבעת לא הצליחה להוכיח את הנסיבות שגרמו לאיחור במסירה ואת משך העיכוב כנטען. כמו כן, הנתבעת לא הציגה ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיה כי השיהוי נגרם מנסיבות שאינן בשליטתה, וכי אין להטיל עליה את הסיכון בנסיבות אלה. לפיכך, פסק בית המשפט לטובת התובעים והורה לנתבעת לשלם לכל אחד מבני הזוג התובעים פיצוי סטטוטורי בסך 153,715 ₪ בגין 36 חודשי האיחור, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כנדרש בחוק ממועד הגשת כתב התביעה המתוקן (1.6.2020) ועד למועד התשלום בפועל. בנוסף, חויב הנתבע לשלם לתובעים הוצאות משפט, הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 40,000 ₪. עוד נקבע בפסק הדין כי נשמרה זכותם של התובעים לתבוע פיצוי נוסף בגין התקופה שלאחר הגשת תצהירי עדות הנתבע באוקטובר 2020, ונקבע כי התנהגותו של הנתבע הייתה בחוסר תום לב. בית המשפט הדגיש כי הפיצוי הסטטוטורי לפי חוק מכר דירות מייצג כראוי את מכלול נזקי התובעים, ולכן לא יידרש פיצוי נוסף בגין עוגמת נפש.